יעל נודלמןארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מבקשת להגביל את השימוש בשירותים ציבוריים לאלו התואמים את המין הביולוגי בו נולדת, ומציבה את קהילת הטרנס במצב מסכן חיי
Toilet sign | Comrade King | CC BY-SA 2.0
שירותים. המקום הזה עם אסלה וניאגרה. המקום בו כולנו מבלות ומבלים לפחות מספר דקות ביום – כל יום. לרובינו גם יוצא להשתמש לא מעט בשירותים ציבוריים, במקום העבודה או הלימודים, במסעדה או בסתם בילוי מחוץ לבית. בעוד שלחלק גדול מאתנו הדבר נראה מובן מאליו ואנחנו כלל לא נוטות להקדיש מחשבה לעניין, בארה”ב מתקיים מאבק של ממש על הזכות הבסיסית הזאת – להשתמש בשירותים.
בחודשים האחרונים מתחוללת מלחמה של ממש ברשתות החברתיות ובשיח הציבורי בארה”ב בעקבות מספר חוקים הנוגעים לזכויות להט”ב שנידונים בתקופה האחרונה. רק בשבוע שעבר הכריז מושל מדינת מיסיסיפי על חקיקה רחבת היקפים שבמסגרתה יתאפשר ליחידים ולמוסדות לסרב להעניק שירותים לזוגות חד מיניים, במידה והדבר מנוגד לאמונותיהם הדתיות. על פי התקנה, יתאפשר לכנסיות, לעמותות דתיות ולעסקים פרטיים לסרב לתת שירות לאנשים, אם הדבר נוגד את אמונתם הדתית בנוגע למגדר או לנישואים.
בנוסף לחוקים חשוכים רבים שעומדים על הפרק בבתי המחוקקים ברחבי ארצות הברית, נראה כי ישנה קהילה אחת שנמצאת ממש תחת מתקפה מסכנת חיים. לפחות בעשר מדינות שונות ברחבי ארה”ב נידונה בימים אלה הזכות להשתמש בשירותים. גל החקיקה, ההכרעות המשפטיות והמאבקים הציבוריים והפרלמנטרים האלה כבר זכה לשם “Bathroom bills” והוא מכה לא מעט גלים ברחבי הרשת.
בעוד בעיר ניו יורק, חתם בחודש שעבר ראש העיר על צו הקובע כי אין לאסור על עובדות ועובדים להיכנס לשירותים ציבוריים שתואמים לזהותם המגדרית, בפלורידה הועלתה דווקא הצעת חוק הפוכה. על פי ההצעה ייאסר השימוש בשירותים ציבורים עבור אנשים טרנסג’נדרים (מי שלא מרגישים התאמה בין המין הביולוגי שנולדו בו לבין המגדר אליו הם מרגישים שייכות).
אם את ממש ממש חייבת, את תמצאי פתרונות יצירתיים. אם זה למצוא שעות שיש פחות אנשים בשירותים או, במקרים ממש קיצוניים, להיכנס לשירותים לבעלי מוגבלויות
כיצד ניתן לאסור על שימוש בשירותם אתם בטח שואלים? ובכן, הוא לא נאסר מפורשות. במידה וההצעה תתקבל, טרנסג’נדרים וטרנסג’נדריות ייאלצו להשתמש בשירותים ציבוריים אשר תואמים את המגדר שנקבע להם בלידה (בהתאם למין הביולוגי). בפועל, משמעות ההצעה היא הדרה, של כל מי שלא מרגיש/ה התאמה בין המין הביולוגי למגדר שלה, משירותים ציבוריים. הניסיון לגרום לאנשים להשתמש בשירותים בהתאם למינם לא רק שמהווה הכחשה של זהות וחוויה טרנסג’נדרית והופך אותה ללא אמיתית ומזוייפת, הוא גם מוחק באופן כללי את התפישה שדווקא הולכת ומתחזקת (לשמחתנו), לפיה קיים הבדל מהותי בין מין למגדר. בעוד מין הוא מאפיין ביולוגי, מגדר הוא מאפיין תרבותי ולאו דווקא יש או צריכה להיות התאמה בינו לבין מין ביולוגי כלשהו.
“סוגיית השירותים”, היא מלחמה לא רק על זכות בסיסית, אלא גם מלחמה של קהילה שגם ככה רבים מחבריה וחברותיה נתונים בסכנת אלימות יומיומית, חשופים להתעללויות ואפליה מצד גורמים רבים ונמצאים בסיכון גבוהה לאובדנות. הניסיון להכריח אנשים ונשים להשתמש בשירותים על פי מינם הביולוגי, כאשר הוא אינו תואם את מגדרם, עלול לסכן אותם פיזית מאוד, אך גם תורם ללא מעט הבורות והקושי שעמם הקהילה הזאת מתמודדת במילא.
כמו טרנסג’נדריות רבות, אלה, רכזת הבריאות בארגון “מעברים – שינוי בר קיימא לקהילה הטרנסית”, לא מרבה להשתמש בשירותים ציבוריים. היא מעידה כי לרוב תנסה להתחמק מהצורך להשתמש בהם בדרכים יצירתיות ומלכתחילה היא מתכננת את תכניותיה כך שתוכל להימנע מלהיכנס אל שירותים ממוגדרים. “אם את ממש ממש חייבת, את תמצאי פתרונות יצירתיים”, משתפת אלה, “אם זה למצוא שעות שיש פחות אנשים בשירותים או, במקרים ממש קיצוניים, להיכנס לשירותים לבעלי מוגבלויות. זה משהו שאני לא חושבת שיצא לי להגיע אליו יותר מפעם או פעמיים, אבל זה משהו שאני יודעת שכן עושות בקהילה. לפעמים זה פשוט יותר גדול מאתנו, התחושה של להיכנס לשירותים ולבחור בין שיסתכלו עלייך מוזר כי את לא נראית שייכת שם או להרגיש רע כי את לא מרגישה שייכת שם וזה מגיע גם לזה”.
בעוד שמעבר לים מתקיים שיח ציבורי ער אודות הסוגיה, בהשתתפות אנשי ציבור וכוכבי רשת רבים, נראה שבארץ הנושא כמעט ולא מגיע לכותרות. אלה מבקשת להסביר כי דווקא בתוך הקהילה הטרנסג’נדרית בארץ מתקיים שיח על הנושא, “המון מאתנו משתפות כתבות שנכתבות בחו”ל… דברים מוצאים את דרכם באינטרנט, בעיקר בזכות פייסבוק. השיח בארץ הוא הרבה פחות ער, כי בארצות הברית קורים עכשיו דברים, אקטיבית. בארץ אין כמעט שירותים ציבוריים שהם לא ממוגדרים וזה מצב שהוא לא נחמד, אבל אין מתקפה אקטיבית על הזכות שלנו להיות חלק מהמרחב הלא אידאלי שכן קיים”.
למרות השיח הפנימי בתוך הקהילה הטרנסג’נדרית, חוסר הסיקור והשיח על הנושא בקרב שאר הקהילה הגאה צורם ובעיקר מציף מחדש סדרי עדיפויות ברורים. “בארצות הברית החקיקה הטרנספובית באה יד ביד עם חקיקה נגד זכויות להט”ב רבות אחרות”, מסבירה אלה. “בארצות הברית זה מאבק שהוא של כל הקהילה ומאוד פשוט להכניס אליו את המאבק הטרנסי. בארץ אנחנו פחות מדברים על זה כי זה רחוק, זה קורה מעבר לים… וואלה זה לא כזה רלוונטי לקהילה הגאה באופן כללי. Bathroom bills לא רלוונטיים להומואים ולסביות בתחושה שלהם, גם לא לביסקסואליות, הם רלוונטיים רק למי ששונות מגדרית והמעבר הזה מעבר לים… זה פשוט הולך לאיבוד שם”.
פורסם לראשונה באתר הטלוויזיה החברתית