מערכת WDG53 זוגות נשים השתתפו בארוע Bride Pride הראשון, ככל הנראה ארוע החתונה הנשי הגדול שנערך אי פעם. “עבור הקהילה הלהט”בית, אהבה ונישואין הם עדיין מעשים פוליטיים”
106 נשים השתתפו בארוע החתונה הגאה ההמוני Bride Pride שהתקיים בשבוע שעבר במסצ’וסטס. עבור 25 מתוך 53 הזוגות שהשתתפו בארוע, הייתה זו החתונה הראשונה, ו-28 מהזווגת הגיעו לארוע על מנת לחדש את הנדרים. גילן של הכלות נע מ-25 ועד 72, והן הגיעו מ-15 מדינות שונות על מנת להשתתף בארוע.
“אנחנו מודות לכם על שמילאתן את המקום הזה באהבה”, אמרה הקומיקאית קייט קלינטון שערכה את הטקס, ל-53 הזוגות שנכחו במקום, “אני כאן כי אני מאמינה בקסם של שתי נשים מחליפות נדרי נישואין”.
הארוע נערך במסגרת שבוע הנשים שנערך בפרובינסטאון, ואורגן על ידי אלי בולדווין ואיליין מיטניק, זוג נשים המפעילות מוטל בעיר.
בולדווין ומיטניק, נשואות כבר 14 שנה, חשבו על הארוע כדרך לחדש את הנדרים של שתיהן. בתחילה הן הזמינו קומץ אנשים לחגוג עימן את חידוש הנדרים, אך לאט לאט הארוע האינטימי הלך וגדל עד שהפך לארוע המוני, ככל הנראה הגדול ביותר שנערך.
“בתחילה חשבנו על טקס שקט”, סיפרו השתיים, “אבל אנחנו כל כך מתלהבות מפרובינסטאון וכל כך רוצות להציג את המקום המדהים זה לעוד ועוד נשים חדשות, אז הזמנו את כל העולם. יש לנו חזון להפוך את פרובינסטאון ליעד נשי קווירי לאורך כל השנה”.
למרות שנישואים גאים הוחלו ברחבי ארה”ב, בולדווין ומיטניק סבורות כי לארוע חתונה הומני מסוג זה יש השפעה מכרעת על הדרך בה הסביבה תופסת נישואים גאים. “כולנו זוכרות זמנים בהם נישואים גאים היו בלתי מתקבלים על הדעת, “זו אחת הסיבות שאנחנו רוצות לעשות זאת, כדי לראות ולהראות. נישואים גאים היו ותמיד יהיו דבר עצמתי”.
הישג נוסף שביקשו המארגנות להשיג הוא רישום החתונה ההמונית בספר השיאים של גינס. אך למרות שקטגוריית “החתונה הלסבית ההמונית הגדולה ביותר” אינה קיימת בספר, הארוע לא נכנס לספר השיאים, לאחר שהוסבר להן כי יש צורך לפחות ב-100 זוגות על מנת להרשם כקטגוריה. השתיים מתכננות להפוך את הארוע למסורת ומקוות להכנס לספר השיאים של גינס בשנה הבאה עם יותר מ-100 זוגות נשים.
“היה ברור לכל המשתתפות כי עבור הקהילה הלהט”בית, אהבה ונישואין הם עדיין מעשים פוליטיים”, הסבירה מישל אקסלסון, בעלת חנות ספרים ומזכרות בפרובינסטאון, שקיבלה את הזוגות בחנותה והעניקה להן מתנות, “זו היתה זכות להיות שם עבור נשים שמשפחותיהן לא היו שם, ולהקיף את הכלות באהבה. זה היה פוליטי ואישי, ואני בכיתי כל הזמן”.
