piqsels | cc0
לאחרונה, מרחפים באוויר נאומים נימוסיים ומילים אשר לכאורה מביעות חיבה מתוך השגחה. רבים הם אנשי הציבור המתייחסותים במונחים הקשורים למושג המעורפל הזה שנקרא אהבה’ ובתמורה, המושג בכבודו ובעצמו, משרת את אותם האנשים בפטפוטיהם המבלבלים.
באופן אישי, למרות המילים היפות, הבירבורים האלה משאירים אותי עמום ואינני מצליח להבחין בתוכם בין אהדה לבין דחיה ובין ערבות הדדית לבין שנאה. העניין מתחדד כאשר אני מתבונן בשפת המעשה המלווה את ההבעות המילוליות ואת ההתבטאויות הללו, אשר בסופו של יום מתגלות חלולות וחסרות ערך בונה וכוונה חיובית.
דוגמאות מופת הוצגו השנה בשפע נדיר ומעורר תדהמה, כמו גם שיכלול האמירות והיצירתיות המופגנת בהן. ייתכן כי הכל תוצאה של המירוץ הפוליטי הממושך בו אנו שקועים. מערכת בחירות בלתי נגמרת נתפסת כבר כמחלה כרונית ובה מתחשל המלל אשר נזרק ללא אחריות ומתפזר בעזרת רוח העידן. שמענו למשל אין ספור התייחסויות להוויתנו וראינו כמה וכמה פרסומות על מודלים משפחתיים. הדגמים השונים כונו ”נכונים” או ”לא נכונים”, הכל על פי דעתם של יזמי התעמולה, לעיתים קרובות התוכן האלים והאפל הזה האיץ בנו סלידה וגועל.
מקרה נוסף אשר מעורר יראה ונדהמנו לדעת אודותיו הינו קיומם בסביבה הפוליטית שלנו של אנשים אשר עודם תומכים בטיפולי המרה ולרבות מתגאים בכך, היו אפילו שהעיזו לומר כי ”זה אפשרי”. בזדון או מתוך אי ידיעה הם שכחו לציין את הנזקים הגרועים ואת תופעות הלוואי הבלתי הפיכות הכרוכות בשיטה הלא יעילה הזו. אוסיף ואציין כי לא אצליח לכנות עוד ‘טיפול’ להליך הרצחני זה אלא החל מרגע זה אכנה אותו ‘פשע’. בדומה לכך לפני ימים ספורים לא פרצנו בבכי, כי אין כבר דמעות לשפוך, כאשר נודע לנו כי נחתם הסכם אימוץ עם מדינה אחרת ובו נעדרו גברים יחידניים וזוגות חד מיניים. שוב נותרנו מחוץ למסגרת, שעיר לעזאזל וקורבן תמיד למען העולם ההטרונורמטיבי שהוא חשקת הרואים את עצמם כמקובלים וכחסרי חריגות.
פלא גדול לצרף לאוסף כי, לאחר שהועלו ההתבטאויות הטעונות איבה וכאשר נמנעו מאיתנו זכויות, בעלי הסמכות ובעלי האמירות התחצפו והצהירו כי עשו כן בשם פיקוח על “שלום החברה”, לטובת מוסד המשפחה ולהגנת הפרט מעצמו, ואף אם מדי פעם הם הוסיפו כי התנהגויותיהם הינן תוצאה של הדאגה לנו ולילדותים שלנו. ממקומנו הצנוע, כאזרחים מופחתי זכויות, ניתן להודות להם על ניסיון הדאגה ההוא בלבד, על אף שהוא לא נדרש, לא ראוי ולא רצוי.
לסיכום, אפילו מעל כל הנעשה והנאמר שלילי אשר היה, הנושא המכאיב ביותר הינו לחזות ולהעיד בתגובתם של אנשי הציבור כאשר הם חשים כי עומדים להסיר מעל ראשיהם את כתר הכהונה. אז הם מוציאים מכיסיהם את ארגז האהבה, העטוף במילים רכות וריקות. באותה הדרך הם נוהגים כאשר חוששים כי מפלגותיהם מסתכנות באיבוד קולות בקלפי כתוצאה מן ההתבטאויות הנוראיות שלהם או מעשיהם המגונים. בקופסת המסתורים הזו, ארגז האהבה, ישנן התחרטות למראית עין, התנצלויות המפילות חושך על החושים שלנו וכמו כן הסתרת המידע מלווה בביזוי למנסים להצביע על חומרת הנעשה. יהיו שיאמרו, לדוגמא, כי אזי בכל מצב המדינה הזרה עמה נחתם הסכם האימוץ לא הייתה מקבלת בשום מחיר כי גברים אשר אוהבים את בני מינם יאמצו ילדים. עתה אקשה למתפתים לטעון כן ואשאל – אם כן, מדוע לחתום על הסכם עם המשטר ההומופובי הזה? הלא דרישה שכמוה מוכיחה כי הערכים של המושלים מנוגדים לערכי החברה שלנו ולערכי הדמוקרטיה? לפיכך, כמדינה שמתגאה להיות דמוקרטיה וסמל לנאורות, עלינו להתרחק ממדינה שכזו ולהפעיל לחץ בין לאומי על מנת שבה ייושמו גם ערכי השיוויון בהם אנו דוגלים יומם ולילה.
מאחורי כל הביטוים והמעשים אשר ציינו נשענת ההומופוביה. ומאחורי מילות האהבה המזויפות קיימת הומופוביה של פחדנים אשר מנסים להיות ”פוליטיקלי קורקט” ולהסתיר את דעותיהם המכוערות. “כיבוס מצפון”, בדומה לתשובה שלמה, ניתן לעשותו בלבד בלבב שלם, לכן כאשר עוסקים “בכיבוס מילים” אינטרסנטים הדבר נותר מתועב, כפי שתועבה הינה החשיפה הצינית של ההשוואה עם מדינות ומשטרים הומופובים יותר. לא נידרש כאן שההומופובים יהפכו לאוהבי חד מיניים וגם לא מצופה שיקבלו ויכבדו אותנו, אלא נדרש כי יימנעו מלפגוע בזכויות הקבוצה ובכבודה, בפרט אם הם מצהירים כי שייכים אליה או מנסים לעשות שימוש בה לצרכים האלקטורליים שלהם.
נשוב לרגע אל נושא האהבה ועתה נדון לכף זכות את המעליבים ואת המאפילים אותנו. יכול להיות שכל טעות שלהם נובעת מן הפירוש הלא נכון של הפועל לאהוב, שמא לא למדו ולא חוו. אם כן נעביר בעל פה כי ביהדות, כאשר מדובר על הידידות לא רודפים לאחר אהבה חישקית, הקשורה לתאווה, אלא שהאהבה מתייצבת על איחול וברכה לזולת את אשר אנו משתוקקים לעצמנו. אפשרות אחרת למקור הטעויות הינה כי שמא בהיותם משננים את מצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’ שכחו כי התיבה ‘ואהבת’ מבטאים במשקל מלרע, כלשון עתיד ובכוונה לציווי עתידי לאהוב, וכן המשמעות משתנה בלשונם כאשר מתעלמים מ-ו’ ההיפוך וחושבים על זמן עבר ומחסלים כל התחייבות בציווי. תפיסה זו לא תואמת למסורת ישראל ארוכת השנים, חיש מהר עליהם לתקן את דרכם ולשוב אל חיק עמנו. אם כן תיקון זה עליו דובר יביא רדיפת שוויון שיוביל לשלום חברתי. בקיצור אנו מבקשים שיאהבו אותנו פחות אולם שיאהבו באופן נכון ויותר טוב.
ומה בנוגע לנו כמיעוט נפוץ? עלינו להתייחס לעצמנו באהבת נפש ולעשותנו מתנת אהובים בבחירות הקרובות. מדובר על מתנה אשר שוויה הכלכלי נמוך למדי אך הערך המעשי גבוה מאד, לכן מוטב לנו להתבונן עליה. נחוץ שננהר אל מרכזי ההצבעה בכמויות וכאשר נהיה בקלפי שנזכור את אשר נעשה לנו או את אשר נמנע מאיתנו. בוא נצביע על פי המצפון והאידיאולוגיה של כל אחד ואחת, אבל אל תצביעו להומופובים ולמפלגותיהם. אל תשכחו כי מיעוט נפוץ הינו תמיד בעל עוצמה בלתי נעצרת כאשר מתאחדים היחידים אשר מרכיבים אותו. היום האינטרס העליון שלנו כפרטים הינו הבטחת הביטחון האישי והקבוצתי, הרי נחיה פעם אחת וזהו כאן ובמיוחד עכשיו.
הרב אליהו פרץ, רבה של קהילת “בית אל” בבואנוס איירס בהווה ורב “קהילת סיני” בעבר.
