יהונתן שיוביץ
ביום חמישי, במסגרת ארועי הגאווה בת”א, יתקיים אירוע שולחנות עגולים של פרויקט מעגלים, בשיתוף המרכז הגאה גן-מאיר ועיריית ת”א.
15 שולחנות יוצבו בככר הבימה, כאשר בכל שולחן ישבו נציגים ממגוון הקבוצות המרכיבות את הקהילה – טרנסג’נדרים, א-מיניים, דתיים, נשאי HIV, הורים ללהט”בים, בני נוער ועוד.
המבקרים באירוע יוכלו לעבור מבין השולחנות, לפגוש את האנשים, לדבר, להכיר, לשתף ולהקשיב, ובעיקר לחוות, במטרה לקרב את הקבוצות הללו זו לזו, לחזק את האחווה והידידות בתוך הקהילה ולחשוף את העושר והצבעים הנפלאים שלה.
איך זה מרגיש להיות להט”ב חירש? איך זה מרגיש להיות נשא HIV בדייט? עם מה מתמודדים להט”בים קשישים? לקראת האירוע, כמה מנציגי הקהילות שימתינו לכם בשולחנות, משתפים אותנו בחוויה האישית שלהם ומזמינים את כולנו לבוא ולחוות אותה בעצמנו, דרכם.
יהונתן שיוביץ – שולחן חירשים/ות
“להיות חרש או כבד שמיעה זה להתמודד כל יום עם תפיסות מוטעות של הסביבה: אחרים מודדים אותך לפי היכולת שלך לדבר ולא לפי מי שאתה, וכל משפט שלא הבנת בשיחה נענה ב”לא חשוב…”. האתגר הזה נעשה קשה עוד יותר כשאתה חרש גאה. אנשים חושבים שאי-אפשר להיות בן זוג שלי כי אני חירש לחלוטין, שהשיחות איתי מוגבלות, ושחייבים לעשות אהבה באור. השאיפה שלי היא שלקבוצת החרשים הגאים יהיה מקום של כבוד ונגישות בכל רבדי החיים של הקהילה הגאה, ושאנשים יבינו שגם בלי מילים, יכולה להתקיים תקשורת מופלאה”
ליאור עינב – שולחן בוצ’ וג’נדרקוויר
“כשיצאתי מהארון בתיכון, הדבר הראשון שאמרו לי היה ”רק אל תהיי בוצ’ה”. כששאלתי מה זה, הסבירו לי שאלה הנשים הגבריות שהולכות מכות כל יום שישי מחוץ המינרווה. תהליך הקבלה העצמית שלי לא נגמר בלצאת מהארון כלסבית, אלא כלל פנינים כמו- את לא נשית מספיק בשבילי, אני לסבית ואני אוהבת נשים, וכו. לאט לאט הבנתי שאין לי ברירה אלא להשלים עם מי שאני, וגיליתי שיש מי שתמצא אותי מושכת, אפילו- לוהטת. גיליתי שיש לזהות הבוצ’ית היסטוריה ארוכה ומפוארת, וגיליתי כמה כוח יש כשאני מעזה להיראות ולהתנהג כמו שאני מרגישה את עצמי”.
סער מעוז – שולחן נשאי HIV
“כשחזרתי לארץ לאחר שהות ממושכת בחו”ל, ציפיתי בשמחה להתערות בקהילה הגאה המקומית. הנחתי שכהומו וכנשא HIV יהיה לי קל ונעים. לצערי חוויתי הדרה משמעותית, בורות ורתיעה ממני בגלל היותי שונה; אנשים מסוימים אף תפסו אותי כמסוכן. החוויה הזאת שלי היא חוויתם של רבים מחברי ההומואים החיים עם HIV בקהילה שלנו. כשתבואו למעגל שלי אני מקווה שתוכלו לראות את עצמיכם, איפה אתם אוהבים, והיכן יש עוד כברת דרך לעשות בקבלת האחר, ובעיקר אני מבטיח לכם שתקבלו חיבוק אחד גדול”.
עודד צורי ושמואל ענב – שולחן ותיקי הקהילה הגאה
“כהומואים בגיל הזהב, אנחנו חשים לעיתים קרובות שהקהילה הגאה לא רואה אותנו. דווקא היום, בתקופה שבה זכויות, הכרה וניראות להט”ביות הן עניינים מקובלים, אנחנו – ההומואים שהיו כאן עוד לפני שמישהו חשב בכלל לצאת מהארון – נעשינו שקופים. הקבוצה שהקמנו נאבקת בהדרה הזו דרך עבודה אמנותית משותפת ובעזרת הרבה חברות ותמיכה הדדית. כעת אנחנו רוצים להזמין אתכם לשמוע סיפורים מרתקים מהעבר ומההווה ולהיווכח שאנחנו לא מוותרים על המקום הראוי לנו בקהילה”
רועי אידלסון – שולחן הלהט”בים המתמודדים עם בעיות נפשיות
“בעיות נפשיות הן אתגר עבור מי שסובל מהן, אבל גם יוצרות מחסומים ודעות קדומות כלפיו. אנחנו, המתמודדים הגאים, רוצים להסיר את המחסומים האלו. הגיע הזמן לפתוח ערוצי הידברות בין הקבוצות השונות בתוך הקהילה, ולהכיר גם אותנו. תבואו עם ראש פתוח”.
גאיה שטיינברג – שולחן הא-מיניים
“כשאנשים שומעים שאני א-מינית, הרבה פעמים המחשבה הראשונה שלהם היא שהחיים שלי עצובים, בודדים וחסרי אהבה. הסיבה לכך היא שאנחנו גדלים בחברה שבה מצופה מאיתנו להימשך מינית לאחרים ולרצות לקיים יחסי מין איתם כדרך מרכזית ליצירת חיבור אנושי. בגלל הציפיות האלה, א-מיניים רבים גדלים בתחושה שהם לא מתפקדים כראוי, שמשהו בהם דפוק ושהם צריכים להשתנות על מנת שיוכלו להיות מאושרים. ככל שנשבור את המיתוס הזה הנוכל לבנות סביבה בטוחה יותר עבור כולנו, גם עבור מי שאינם א-מיניים”
נגה פישמן וסתיו גרסטל – שולחן הנוער הגאה
“חשוב לנו שהנוער יוכל להשפיע בכל דרך אפשרית על מצבה של הקהילה הגאה בארץ, וזאת על ידי שיתופו בקבלת ההחלטות בקהילה ובהובלתה. אנחנו כבנות ובני נוער גאיםות מרגישיםות שאין לנו מספיק מקום (מחוץ לאיגי, ארגון הנוער הגאה) לשתף את הקהילה בבעיות שלנו, להשפיע ולהביע את דעתנו. יכול להיות שקיימת תפיסה בקהילה שהמקום של הנוער נמצא רק באיגי. במעגל שלנו אנחנו רוצות אנחנו רוצות ליצור דיון על הנושא ולעודד שיתוף פעולה אמיתי בין הנוער הלהט”בי ליתר הקבוצות בקהילה”
