שליש מהאמריקאים חושבים שארה”ב הרחיקה לכת בקבלת הטרנסג’נדרים

 Danica Roem | Ted Eytan | CC BY-SA 2.0

בשבוע שעבר עשתה דניקה רואם היסטוריה, כשהפכה לטרנג’נדרית המוצהרת הראשונה בתולדות ארה”ב שזכתה למושב בבית המחוקקים של מדינתה, וירג’יניה.

נצחונה של רואם בת 33, הוא נצחון מתוק במיוחד בשל זהות המועמד אותו הביסה – הרפובליקני בוב מרשל שיזם את “חוק השירותים” שביקש לאסור על טרנסג’נדרים להשתמש בתאי שירותים על פי המגדר שבו הם מזדהים. התנגדותו הנחרצת של מרשל לטרנסג’נדרים ולזכויות הקהילה הטרנסית הורגשו היטב גם במהלך קמפיין הבחירות, עם התעקשותו של מרשל לפנות לרואם בלשון זכר במשך כל הקמפיין.

זהותה המינית לא הייתה רכיב מרכזי בקמפיין הבחירות של רואם, שבחרה להתמקד באג’נדה שלה בנושאי תעסוקה, חינוך ועומסי תנועה. יחד עם זאת, ניתוק הנצחון שלה מזהותה הטרנסית הוא כמעט בלתי אפשרי.

“לכל אדם שאי פעם סימנו אותו או הכפישו אותו, לכל מי שלא השתלב, שהיה הילד בפינה, לכל מי שהיה צריך מישהו שילחם בשבילו כי קולו לא נשמע – זה בשבילכם”, אמרה רואם, “לטרנסג’נדרים יש רעיונות טובים בנושאי תחבורה, ביטוחי בריאות, חינוך וכן גם זכויות אזרח”, הוסיפה, “אי אפשר להכניס אותנו למשבצת לפיה נלחם רק על שירותים”.

טרנסג’נדרית נוספת שניצחה בבחירות המקומיות היא אנדרה ג’נקינס האפרו-אמריקנית, שנבחרה למועצת העיר מיניאפוליס שבמינסוטה. ג’נקינס, הטרנסג’נדרית השחורה הראשונה שנבחרה לתפקיד בארה”ב, זכתה בניצחון סוחף שמשך יותר מ -73% מהקולות שהעניקו לה את המקום במועצת העיר.

במהלך קמפיין הבחירות שלה אמרה ג’נקינס כי החזון שלה למיניאפוליס הוא להביא את המחויבות שלה למנהיגות, ולפעול למען גישה ושוויון לכל האנשים.

“כשאנשים מנסים לחוקק מדיניות שמזיקה לקהילות שאני משתייכת אליהן, אני אהיה הקול שיתנגד לזה ויעשה הכל כדי לעצור את זה”, אמרה, “ייצוג הוא כוח – ואנחנו צריכים יותר ממנו”.

החברה הרחיקה לכת בקבלת אנשים טרנסג’נדרים

נצחונן של השתיים, כל אחת בתחומה, ושילובן במערכי מקבלי ההחלטות בארה”ב מהווים ציון דרך היסטורי במאבק של הקהילה הלהט”בית בכלל והקהילה הטרנסית בפרט. אך למרות ההתקדמות הנראית לעין, רבים בחברה האמריקאית רואים זאת דווקא באור שלילי, ומאמינים כי החברה האמריקאית משתדלת יותר מדי בכל הנוגע לטרנסג’נדרים.

מחקר חדש שערך מכון PEW, מצא כי 32% מהאמריקאים מאמינים שהחברה הרחיקה לכת בקבלת אנשים טרנסג’נדרים, זאת לעומת 27% מהאנשים הסבורים כי קבלת טרנסג’נדרים היא ברמה נאותה ו -39% שאמרו שרמת קבלת הטרנסג’נדרים בארה”ב עדיין לא מספיקה.

תוצאות המחקר חושפות הבדלים משמעותיים בדעות בנוגע לזכויות הטרנסג’נדרים, בעיקר בין קבוצות גיל ומפלגות –  60% מבין אלו שהצהירו על עצמם כתומכי המפלגה הדמוקרטית, אמרו שהחברה לא הרחיקה לכת מספיק בקבלת אנשים טרנסג’נדרים, ורק 12% אמרו כי רמת קבלת הטרנסג’נדרים היא ברמה נאותה. ואילו בקרב תומכי המפלגה הרפובליקנית הנתונים מתחלפים, עם 57% מהרפובליקנים שחושבים שהחברה הרחיקה לכת, לעומת 12% שחושבים שעדיין יש לאן להתקדם.

בכל הנוגע להיכרות עם טרנסג’נדרים, 37% מהנשאלים השיבו שהם מכירים אדם טרנסג’נדר באופן אישי, כולל 13% שהשיבו שיש להם חבר קרוב או בן משפחה שהוא טרנסג’נדרי. כרבע מהאמריקנים (24%) אומרים שיש להם מכר שהוא טרנסג’נדר, בעוד ש -7% אומרים שיש להם עמית לעבודה טרנסג’נדר.