משפחה על תנאי – התנאים שדורש משרד הפנים עבור רישום הורות להט”בית

צילום: תום גני

---

ביום שלישי הקרוב (5.2) יצויין בישראל יום המשפחה. הגרסה המודרנית והשוויונית ליום האם, שנועדה להדגיש את הקשר בין בני המשפחה ואת מחויבותם ותרומתם המשותפת לתא המשפחתי.

בישראל ערך המשפחה הוא חזק במיוחד – המסורת היהודית מקדשת את התא המשפחתי ומעודדת יצירה של תאים משפחתיים חדשים והרחבתם, וכך גם החברה בישראל. “מתי תתחתני?” ו”מה עם ילדים?” הן שאלות נפוצות שכל זוג נאלץ לענות עליהן יותר מפעם אחת. גם מוסדות המדינה מעודדים יצירת תאים משפחתיים באמצעות הטבות לזוגות נשואים, קצבאות ילדים ועוד.

אך כאשר מדובר במשפחות אחרות, בעלות מבנה משפחתי שהוא אינו המבנה המסורתי של אבא ואמא, נדמה כי המדינה בוחרת להערים קשיים, ולמנוע את התהוותן של המשפחות הללו, לפחות על הנייר.

קשיי הרישום של משפחות להט”ביות הם מנת חלקה של כל משפחה להט”בית. עם השנים הולכות ומצטברות עדויות רבות של נשים מקהילת הלהט”ב שמופלות על ידי משרדי ממשלה שונים, שמערימים קשיי רישום על משפחות גאות בניגוד לחוק ולעתים אף בניגוד להחלטות בית משפט, ובעקבות כך נותרים אלפי ילדים ללא רישום במשך זמן רב.

כך קרה להללי וזוגתה שחר, שהביאו לעולם את בנם הבכור לביא, ונאלצו לעבור הליך משפטי מסורבל שנמשך שנה ושבעה חודשים עד לביצוע הרישום של שתיהן כאמהות מיום הלידה ורישומו של לביא בתעודת הזהות של שתיהן.

“לא מדובר בעיכובים מחויבי המציאות של משרד הפנים או בהתנהלות פקידים שמאושרת על ידי בית המשפט”, מסבירה הללי, “שעה שבמשרדים לשירותים חברתיים קורסים תחת הנטל, עובדות סוציאליות ועורכות הדין מלאות ידיהן בתיקים מסובכים ומורכבים. במצב של חוסר בתקנים, בשכר עלוב, עם עומס תיקים מטורף ועבודה תחת אלימות. אין שום סיבה שבעולם שזמן וכוח אדם יקרים כל-כך יישרפו על זוג נשים נורמטיביות שרוצות את הדבר הפשוט ביותר לכל זוג. זכותה של אימא לרשום את ילדיה טרם הלידה ללא כל תנאי כמו כל אבא”.

צילום: תום גני

---

קריטריונים ותנאים לרישום אמהות מול רישום אוטומטי של אבות

כאשר אישה יולדת, היא נרשמת כאם בעמדת רישום הילוד בביה”ח, ובנוסף, אם היא מציגה ת”ז בה היא רשומה כנשואה – היא רושמת גם את בעלה כאבי התינוק, ללא כל בדיקה וללא צורך בנוכחותו במקום. במידה והיא אינה נשואה, היא יכולה להביא עימה לעמדת הרישום גבר ולרשום אותו כאבי התינוק על פי הצהרתו, ללא כל בדיקה.

כך גם במקרה של זוג של גבר ואישה שנעזרים בתרומת זרע – במקרה של גבר ואישה הפונים לבנק הזרע לרכוש מנות זרע מתורם אנונימי כיוון שהגבר עקר, הגבר חותם על מסמך בבנק הזרע ובו הוא מצהיר כי הוא יודע שהילד שיוולד אינו מזרעו, אך הוא מתחייב לשמש כאביו לכל דבר ועניין ולרשום את הילד כבנו מיד עם לידתו. במקרה כזה, מיד עם לידת התינוק, כבר בבית החולים, הגבר נרשם כאבי הילוד ללא צורך בניהול הליך משפטי כלשהו וללא בדיקה כלשהי בדבר כשירותו לשמש כאבי הילד.

לעומת זאת, זוג נשים שנוטלות תרומת זרע ואחת נכנסת להריון, נדרשות להליך משפטי על מנת לקבוע כי האם הלא ביולוגית תהיה אף היא האם של התינוק שנולד, מכוח היותה בת הזוג של האם הביולוגית. לאחר קבלת הצו המיוחל, יש לקבוע תור במשרד הפנים לצורך רישום ההורות. המסמכים נשלחים למשרד הפנים בירושלים, לטיפולו של פקיד אחד בלבד שאחראי על רישום ההורות.

העיכובים ברישום יוצרים מגבלות המוחלות על האם הלא ביולוגית טרם הרישום כאם התינוק. היא אינה יכולה לרשום את בתה/בנה בקופת חולים ובטיפת חלב. לאחר הלידה, אין לאם הלא ביולוגית אפשרות ליידע את הצוות הרפואי באילו מהטיפולים היא אינה מעוניינת עבור התינוק.

ניסיונן של נשים לפנות לבית המשפט עוד טרם הלידה, על מנת לקבל את הצו מראש ולמנוע מצב של עיכוב ברישום, תואר על ידי בית המשפט המחוזי כזילות של ההליך המשפטי, שאסר על זוג אימהות להגיש את הבקשה טרם הלידה, גם אם המטרה היא לקבל את צו ההורות מיד לאחריה כבר בבית החולים.

“מערכת המשפט מצרה את צעדיהן של זוג האימהות ובו זמנית כופה עליהן הליך משפטי שיוצר פער זמנים בין הלידה ובין מועד הרישום של הלא ביולוגית, למרות שבפועל היא מתפקדת כאמו של הילד מרגע שהגיח לאוויר העולם”, מסבירה הללי, “גורמים בלשכה המשפטית של משרד הפנים ושל הרווחה מרשים לעצמם לקבוע על פי קריטריונים עלומים כמה זמן תיאלץ אישה מסוימת להמתין עד שתוכר רשמית (אם בכלל) כאמו של תינוקה, למרות שבפועל מרגע הלידה היא מתפקדת כאם בכל פרמטר אחר”.

עיכוב רישום צווי הורות ללא כל סמכות

עניין נוסף הוא תחולת צו ההורות. בבקשה לצו ההורות, זוג האימהות מעוניינות לקבל הכרה בהורות החל מיום הלידה, שכן מאותו מועד שתיהן מגדלות יחד את הילד. אך במידה והבקשה לצו הורות מוגשת יותר משלושה חודשים לאחר לידת הילד, המדינה מתנגדת למתן הצו. גם במקרים בהם בית המשפט מאשר את ההכרה והרישום מיום הלידה (אלה למעשה כל הצווים נכון להיום) המדינה טורחת לערער על כך, גם במידה וזוג האמהות עומדות בכל הקריטריונים שהציבה המדינה, פשוט מכיוון שלא הספיקו להגיש את הבקשה תוך 3 חודשים.

כך קרה לזוג פז ומיכאל, שהביאו לעולם תאומות מתרומת זרע. בנות הזוג הגישו בקשה לצוי הורות לבית המשפט, על מנת שפז תוכל להירשם גם היא כאימן של התאומות, כאשר ה”טעות” היחידה שעשו פז ומיכאל היא שהן הגישו את הבקשה כאשר התאומות היו בנות 4 חודשים ולא 3 חודשים, ולכן מדינת ישראל החליטה להתנגד לבקשה למתן צו הורות ודרשה כי ייערך תסקיר של שירותי הרווחה על מנת לבדוק את כשירותה של פז לשמש אם.

צילום: באדיבות המצולמות

---

השופטת, אשר קיבלה את התיק לידיה, החליטה לקיים דיון ולשמוע האם למדינה יש סיבה מוצדקת לדרוש תסקיר שכזה. במהלך הדיון, הסכימה עוה”ד מטעם המדינה כי לו היו פז ומיכאל מגישות את הבקשה חודש מוקדם יותר, לא הייתה סיבה להתנגד לה, שכן הן הגישו את כל ההוכחות הנדרשות על מנת להוכיח את זוגיותן, כוונתן המשותפת להביא ילדים לעולם וגידול משותף של בנותיהן.

השופטת הבינה את האבסורד שבדרישה לערוך תסקיר ונתנה פסק דין הקובע באופן חד משמעי כי אין כל סיבה לדחות את הבקשה לצוי הורות ולא קיים שום צורך לערוך תסקיר של שירותי הרווחה. השופטת קבעה כי פז היא אימן של התאומות, בדיוק כמו מיכאל, וחתמה על צוי ההורות עבורן.

פז ומיכאל קיבלו את צוי ההורות והלכו לרשום את בנותיהן במשרד הפנים, שם נאמר להן כי הצוים נשלחים למשרד הפנים בירושלים, שם תירשם הורותן והן יקבלו חזרה בדואר את ספחי תעודת הזהות מתוקנים בתוך זמן קצר. לאחר מספר חודשים בהם הספחים לא התקבלו וכל בירור שניסו לעשות לגבי זה נתקל במחסום, שוחחו הזוג עם מר מאיר אמסלם – האחראי על רישום צוי ההורות של כל הארץ – שהסביר כי כאשר מגיע לידיו צו אשר אינו עומד בקריטריונים אותם קבעה המדינה, הוא אינו רושם אותו אלא מעביר לבדיקה של המחלקה המשפטית. מאחר שפז ומיכאל הגישו את הבקשה לצוי הורות לאחר 4 חודשים (ולא 3 כאמור) הן לא עמדו בקריטריונים ועל כן הצוים נשלחו לבדיקה. רק לאחר התערבות משפטית של עורכת דינם אחינעם סגל אורבך, התבטל העיכוב, הרישום בוצע והצוים נשלחו.

“המחלקות המשפטיות של משרד הפנים ושל הרווחה מעכבות רישום של צוים, על דעת עצמן, ללא כל סמכות וללא כל פניה לבתי המשפט ובכך גורמות עוול ופגיעה ממשית במשפחות רבות אשר עברו הליך משפטי לרישום הורותן, ובו חשפו את כל חייהן הזוגיים והמשפחתיים בפני בתי המשפט”, מסבירה עו”ד אחינעם סגל אורבך, “מדובר בחוסר שוויון מוחלט ובוטה בין זוג נשים לבין זוג של גבר ואישה– הן בהליך ההכרה בהורות והן בעובדה שההליך המשפטי המאושר נכון להיום יוצר פער של זמנים בין הלידה לבין הרישום של האם הלא ביולוגית ואת זה חייבים לשנות”.