למה בכלל לדבר על העובדה שאינני מונוסקסואל (כלומר לא נמשך למגדר אחד ויחיד)? למה בכלל להתעקש לא להיות ׳הומו׳? או ליתר דיוק, אם כבר אני עובר כהומו, למה לא להישאר עם זה? אם אני כבר ׳מוגדר׳ למה לא לעשות מה שאני רוצה ולחיות עם ההגדרה המוכרת?
את השאלות האלה חשוב לשאול, כי אחרת איך נדע על מה אנחנו רוצות לדבר? הרי איפה אפשר לשאול את השאלות האלה בכלל? בטח לא בבית ספר (או באקדמיה), לא את ההורים, לא את המנהל בעבודה…
אז את מי כן? את החברים? ובכן, כל אחד מוגדר ומבוצר בתוך ההגדרה הפוליטית שלו, ואת היציבות של אותן הגדרות בדיוק השאלות האלה מערערות. עסק ביש הייתי אומר.
לדבר על התנודות במשיכה שלנו זה לא כל כך קל כמו שאולי אפשר לטעות ולחשוב. זכורה לי במיוחד אחת הפעמים הראשונות שזרקתי לחבר פיסת מידע כזאת ותשובתו הייתה ׳מעולם לא חשבתי שדווקא אתה תתבייש בזה שאתה הומו׳. המשפט הזה כל כך חשוב שדרוש להתייחס אליו בצורה מעמיקה, ולכן אין סיבה לחשוב שאצליח לעשות זאת כרגע.
האם אני מתבייש בהיותי ׳הומו׳? והאם אני פוגע בפוליטיקה ההומוסקסואלית? הלהט”בית? חוסר רצון להשתייך למילה ׳הומוסקסואל׳ מזכירה מאוד את אותן כתבות על גברים הטרוסקסואלים שנהנים מדי פעם לשכב עם גברים אחרים. קשה להגיד שזה הקשר מחמיא במיוחד לשאלות שלי. יחד עם זאת אני מאמין שכל עוד אני מתייחס ומעלה לכתב את הלבטים והשאלות הללו, כל עוד אני מתייחס לפוליטיות של ה׳הגדרות׳ עצמן, וספציפית לפוליטיות ההטרוסקסואליות (כאשר מדובר בפוליטיקה של הקיום היום יומי ולא המפלגתי), וכל עוד אני לא מגביל שום תצורה של העדפה מגדרית ומינית כ׳לא טובה׳, אז אני ׳בסדר׳.
מעבר לכך, מאוד מאתגר להודות בזה שאפילו בתוך התחום של ׳הומו׳, הרצונות, המשיכות, החלומות, התהיות וכו׳ משתנים גם כן. לפעמים אני יכול להימשך לסוג מסויים של גבריות ובתקופות אחרות אני יכול להימשך למשהו אחר, או לשום דבר. אם הייתי מצייר גרף של משיכה מגדרית (מינית) סביר שהוא לא היה קו ישר אלא היו לו המון תנודות בין המצבים שמתוארים ב׳הגדרות׳. כאשר בתקופות מסויימות אני פשוט לא נמשך לשום דבר, באחרות אני נמשך ל׳אקטים׳ מסויימים ולפעמים המגדר של מושא המשיכה בעצמו ישתנה. במצב כזה, האם המילה ׳הומו׳ מתארת אותי בצורה מדוייקת? האם אי פעם תיארה אותי בצורה מייטבית? התשובה היא שלא, אפשר אפילו להגיד שנאלצתי במשך שנים ארוכות להתיישר סביב המילה הזאת, למחוק חוויות שלא התאימו לה, לא לחשוב עליה ולחפש ולהשיג חוויות שהמילה ׳הומו׳ תתאר בצורה נאמנה. במילים אחרות, הכוח של המילה ׳הומו׳ הוא באידאל שהיא מייצגת, אידאל שאני אמור לשאוף אליו ולכן באופן מיידי אני כפוף לכוח הזה.
כמענה לשאלות האלה וכנקודת פתיחה לדיון על הפער בין ׳זהות׳, שלעיתים נכפית עלינו, לבין ׳הפרקטיקה׳, מה שקורה בפועל, כתבתי פה על חיבתי לפאנסקסואליות. המתח בין הצורך שלנו לזהות פוליטית יציבה לבין אורך החיים הלא יציב בכלל קיים ומוחשי. המתח הזה מצליח לעורר המון חוסר נחת, תסכול, וחוסר שייכות משום שאנחנו טועים לחשוב שזה קיים רק אצלנו. בפועל מדובר בתהליך יומיומי של התלבטות והתנגשות בזהויות הכי בסיסיות שלנו, בעיקר משום שבלעדיהן לכאורה אין לנו מושג ׳מי אנחנו׳.
חשוב ודחוף בעיניי לדבר דווקא על השינויים והתנודות לא בשביל ׳לשנות הגדרות׳ אלא כדי לדעת ולנסות להבין שההגדרות הכי אישיות שלנו פועלות בתוך הפוליטיקה החברתית, ולכן מפעילות עלינו כוח שיוצר הרבה תסכול ואומללות, כוח שאם נכיר בו – נוכל גם להתמודד איתו בצורה יותר מתאימה לנו.
תגובה אחת
וואו כמה שטויות בכתבה אחת.
אתה נמשך לבנים? בלי בנות?
בוקר טוב אתה הומו.
אהה לא רק באקטים מסויימים אה וודאי טוב אחי.