מערכת WDGסרט האנימציה הקצר FIT מספר על ילד קטן שמכין לעצמו שמלות ותלבושות שאותן הוא לובש לבית הספר, שם הוא מוקף בסביבה שיפוטית שמקשה עליו להרגיש בנוח עם בגדיו החדשים | “התגובה האוטומטית שלנו להתעללות במקרים רבים היא להתבייש ולהתחבא, ואלה בדיוק הדילמות שמתמודד איתם גיבור הסרט”
כל נער ונערה שיוצאים מהארון, מגיעים לשלב בחייהם הבוגרים בו הם מצליחים למצוא את הדרך לעסוק מחדש בתחושות שליוו אותם במהלך התהליך. רבים מהם עושים זאת במסגרת לימודי האמנויות , המאפשרים להם לעסוק בנושא בצורה מעמיקה.
רותם ס. סטודנט בן 27 במרכז האקדמי ויצו חיפה, יצר במסגרת פרויקט הגמר של סוף התואר את סרט האנימציה FIT, העוסק בתחושות של ילד שמגלה את עצמו, ובתגוובת שהוא מקבל מהסביבה.
הסרט הקצר FIT, המוצג בימים אלו בתערוכת הבוגרים של המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, מספר על ילד קטן ועדין שמקבל במתנה מכונת תפירה ובעזרתה הוא מכין לעצמו שמלות ותלבושות שונות שאותן הוא לובש לבית הספר, שם הוא מוקף בסביבה שיפוטית שמקשה עליו להרגיש בנוח עם בגדיו החדשים.
“ידעתי שאני רוצה לכתוב תסריט שייגע בתחושות אישיות שהיו לי בעבר בתור ילד גיי שעדיין מגלה את עצמו”, מספר רותם, “התחלתי לחקור על ספרי ילדים מהארץ ומהעולם שמלמדים על מיניות ומגדרים, וניסיתי לבדוק איך אפשר להנגיש נושאים כאלה לקהל יעד צעיר. שמתי לב שאפילו ב-2020, כשהעולם בהרבה מובנים זז קדימה אבל בהרבה גם תקוע מאחורה, חסרים סרטי אנימציה שמיועדים לכל המשפחה ומדברים על נושאים להט”בים.
אני תמיד אזכור שבתור ילד היה לי אוסף קלטות של דיסני וזה היה כל מה שרציתי לראות כל הזמן. אבל אני מרגיש שהאולפנים הגדולים חוששים לגעת בנושאים של הקהילה בגלל חשש לאיך יגיבו משפחות שמרניות יותר, וזה חבל כי יש פה פוטנציאל להשפעה רחבה שמאוד מפוספס. ואז הבנתי שמה שהייתי רוצה ליצור זה סרט שהייתי יכול להראות לכל ילד או ילדה שמרגישים קצת מבולבלים ומפוחדים לגבי הזהות שלהם”.
חשבת על הילדות שלך כשהכנת את הסרט?
“היה לי מאוד חשוב לגעת בתגובות שעלולות להתקבל מהסביבה כשאנחנו מתחילים לגלות את עצמנו. בצעירותי, כמו רוב חברי הקהילה, חוויתי לא מעט התעללות בתוך בית הספר, בעיקר מילולית. התגובה האוטומטית שלנו להתעללות במקרים רבים היא להתבייש ולהתחבא, ואלה בדיוק הדילמות שמתמודד איתם גיבור הסרט.
היו רגעים, בעיקר בהתחלה, שלא היה קל לעבוד על התסריט בשביל הסרט. מבחינה יצירתית הייתה לי המון תמיכה מהמרצים שליוו אותי בתהליך, אבל היו כמה פעמים שזה הרגיש קצת כמו לחטט בפצעים ישנים.
אני לא אגלה לאן זה מתפתח אבל בעיקרון המסר שרציתי להעביר בהמשך הסרט הוא שכמו בחיים האמיתיים, אנחנו צריכים את הדחיפה הזאת מבן אדם אחר. לפעמים הידיעה שאנחנו לא לבד זה כל מה שצריך בשביל להיות קצת יותר אמיצים. זו לא תמיד בהכרח המציאות, אבל לא חסרים סרטים מציאותיים וקצת יותר עצובים שעוסקים בנושאים האלה, ורציתי ליצור סוג של חגיגה, מן עולם יותר אידיאלי, דבר שלדעתי כדאי ורצוי לשאוף להגיע אליו.
בסופו של דבר גם רציתי שהסרט יהווה משהו שקהל רחב יוכל להתחבר אליו, נכון שמדובר בילד שמתלבש כמו ילדה, אבל הנושא העיקרי שהסרט בנוי סביבו הוא העניין של חופש הביטוי – כמה זה חשוב להיות הגירסא הכי טבעית ושמחה של עצמנו ואיך אפשר להפיק את המיטב מסיטואציות שמקשות עלינו לבטא את מי שהיינו רוצים להיות. מבחינתי לפחות הסרט הוא לחלוטין מכתב אהבה לכל הקשת שהיא הקהילה הלהט”בית, אבל אם הוא יצליח לגעת גם בכאלה שלא בהכרח משתייכים לקהילה מבחינתי עשיתי את שלי”.
הפרויקט מוצג בימים אלה בתערוכת הבוגרים של המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, התערוכה פתוחה לקהל הרחב עד -10.8.2020 בתיאום מראש.
