“לא רוצה יותר להתחבר לגברים שלא רואים אותי”

צלם האפנה דניאל קמינסקי הצליח לכבוש את לבבות צופי הריאליטי 2025, גם של אלו שראו בו הומו קשה לעיכול. על הדרך הוא עבר תהליך ששינה את הדרך בה הוא תופס את עצמו | “אני לא רוצה יותר להתחבר לאנשים שלא אוהבים אותי, ולא רוצה גברים שלא רואים אותי. אם מישהו נכנס פה בדלת ורואה את הכרס שלי לפני הנשמה שלי, אז נקסט כפרה”

“לא רוצה יותר להתחבר לגברים שלא רואים אותי”
צילום: דור לב

ליהוק של הומו מרים וצבעוני הוא פריט חובה בכל תכנית ריאליטי. גם יוצרי הריאליטי 2025, שעונתו הראשונה הייתה משופעת בייצוגים להט”בים, לא ויתרו על הליהוק הזה והכניסו לעיר את צלם האפנה דניאל קמינסקי.

קמינסקי מוכר בעיקר בזכות עבודות הצילום הייחודיות שלו. במשך השנים בהן הוא עוסק בצילום, הפך קמינסקי לאחד הצלמים המובילים בתחום וצילומיו מעטרים את שערי כל המגזינים בישראל. אל מול עדשת המצלמה שלו מתייצבים פעם אחר פעם אמנים מכל התחומים, שחקניות דוגמנים, זמרות ויוצרים בהם נטע ברזילי, הראל סקעת, סטפן, תומר קאפון, נינט טייב, מייקל לואיס, תאלין אבו חנא ועוד.

הצבעוניות של קמינסקי, המתבטאת גם בעבודות שלו, קסמה ככל הנראה למלהקי התכנית, שציפו להרמות וגלאם עם נגיעות אבק כוכבים. אך את קמינסקי לא עניינה המשבצת בה שיבצו אותו, ולא המטרה לשמה הביאו אותו. הוא הגיע כדי לעשות כיף בעיקר לעצמו.

“זה לא היה כדי להצחיק אחרים”, הוא מסביר, “זה היה כדי לשמח את עצמי ולעשות לעצמי כיף. אני לא בן אדם תחרותי ולא אוהב משחקים, הרגשתי שאין שום דבר בתכנית שמשך אותי וזו הייתה הדרך שלי לשרוד ושיהיה לי מעניין וכיף”.

דמותו של דניאל, כפי שהוא עצמו מעיד, הייתה בתחילה קשה לעיכול, לציבור הצופים וגם לחלק ממתמודדי התכנית. אך עם הזמן, הקושי הגדול שלהם בלהתמודד עם מישהו שנאמן לעצמו ועושה רק מה שבא לו, הפך בסופו של דבר לאחת הסיבות שגרמו לכולם להתאהב בו.

“לשמחתי הדברים האלה שודרו לכל מדינת ישראל והמון סוגים שונים של אנשים נחשפו למישהו שהולך עם האמת שלו. הם לא ראו הומו, אלא ראו מישהו שנהנה מעצמו, שנהנה להיות מי שהוא והיה מה שהוא רצה להיות באותו רגע.

אני פוגש אותם ברחוב ומה שאני שומע זה ” איזה לב אתה. תעוף על עצמך. התאהבנו בך”. במה הם התאהבו? הם לא באמת התאהבו בי, הם לא מכירים אותי, הם התאהבו באמת הזו, בתחושת ה”איזה כיף זה להיות הדבר שאתה רוצה להיות”.

וזה מי שהרגשת שאתה רוצה להיות?
“זה לא שכל יום בא לי לשים לק ועקבים ופאות, אבל כשבא לי, אני על זה. זה צורך שלי כפרפורמר. אני רוצה להעלות לך חיוך על הפנים כי זה עושה לי טוב. ואני אבחר לפי הסיטואציה באיזה דרך לעשות את זה אבל זה לא קשור לזה שאני הומו, זה קשור לאופי שלי”.

הצופים מקשרים הרבה פעמים בין הדברים
“מי החליט מה זה להיות הומו? למה הומו זה מישהו שרוצה כל הזמן להתקרקס? אני הומו ששומע בריטני ספירס, הולך למוזיאונים, ולומד קבלה וזה נראה לי שלם. זה בסדר או שאני חייב להיות הומו שהולך לעופרה ולוקח MD? מי אמר שזה מה שצריך להיות? היה עוד הומו בתכנית שהיה שונה לגמרי ממני. האם הוא הייצוג הנכון או אני? אני לא יודע. זה מה שהוא וזה מה שאני. וזה המסר שהקהילה שלנו רוצה להעביר – אלה אנחנו. אנחנו הרבה דברים”.

צילום: דור לב
היה עוד הומו בתכנית שהיה שונה לגמרי ממני. האם הוא הייצוג הנכון או אני? אני לא יודע. זה מה שהוא וזה מה שאני. וזה המסר שהקהילה שלנו רוצה להעביר – אלה אנחנו. אנחנו הרבה דברים

הרגשת שאתה מייצג את הקהילה?
“לא עשיתי את זה כדי להעביר מסר, וגם לא כדי להיות בולט או להצחיק אחרים. פשוט עשיתי מה שבא לי, ובגלל זה הייתי בולט. זה חלק מהמהות שלי וממי שאני. אם זה התחבר למישהו לייצוג של הקהילה, או לגבריות מול נשיות, זה כבר ענין של כל אחד באופן אינדיבידואלי. בן אדם ששם לק או עקבים לא אומר שהוא רוצה להיות אישה. זה פשוט אמירה שאם בא לי אז בא לי. מה שראיתם על המסך ומה שאני כבר כמה שנים, ובעיקר בסטודיו, זו חגיגה שלי עם עצמי”.

מה אתה חוגג?
“המון שנים הייתי בטוח שאני לא הומו מלידה. בגיל 7.5 חוויתי אונס ושמתי עליו המון כוח. שמתי עליו את כל ההומואיות, והרגשתי שזה מה שהפך אותי למי שאני. חזרתי לרגעים האלה וראיתי שהילד הזה הולך מבחירה לאותו תוקף פעם אחר פעם. מאז שאני חי בתל אביב אני שומע על המון מקרים כאלה, ותמיד אמרתי לעצמי שיש מצב שבגלל זה אני הומו. בזבזתי המון שנים בלהתחבא. ההתפרצות של האושר שאתם רואים היום קשורה לזה שרק לפני כמה שנים הצלחתי להגיד לעצמי שנולדתי הומו”.

מה גרם לשינוי?
“הרגע שהפסקתי לכעוס עליו היה הרגע שזה השתחרר. הכעס היה על זה שהוא לקח ממני משהו שרציתי לגלות לבד ולעשות לבד. רציתי לגלות לבד שאני הומו. היום אנשים מגלים את עצמם בגיל צעיר, ואני בזבזתי המון שנים בשאלות, בהסתרות, באיך אני אמור להראות. אחרי הטיפול ואחרי התכנית לקחתי את כל זה וזרקתי לפח. ואם יש משהו שאני יכול להגיש זה שאם יש לכם איזה שהוא אישיו שאתם מרגישים שיש לו כוח עליכם, שלא נוח לכם מולו, תעשו הכל כדי לפתור את זה. זה בזבוז של זמן. אנשים יכולים להתמודד עם החיים שלהם לא דרך סמים ולא דרך בריחות, אלא לקום בבוקר ולאהוב את עצמם”.

צילום: דור לב

תמיד אמרתי שזו המצלמה ולא אני

למרות ההצלחה הגדולה, לדניאל קשה לדמיין את עצמו בפרונט, מוביל אג’נדה כאמן וכיוצר.

“חוויתי משהו מאד גדול ועצמתי עבורי, כולם מדברים איתי על החוויה הזו, ואני הייתי שם וחוויתי את זה בעצמי. ילד ברחוב שסיפר לי שהוא מופתע שאמרתי בתכנית שאין לי סיכוי לזכות, או זוג שאמר לי שבהתחלה הם לא אהבו אותי אבל עם הזמן התחברו אלי”.

היו דברים שאנשים ראו בך ופחות אהבו?
“חברה טובה שראתה את התכנית כתבה לי שהיא לא אהבה לראות אותי מובל, ושהיא חושבת שאני בן אדם שאמור להוביל”.

ואתה רואה את עצמך כאדם מוביל?
“אני חושב שאני מגלה את זה לאט לאט. שאני שומע שיש לי שפה בצילום, שיש אנשים שרוצים להצטלם אצלי. תמיד אמרתי שזו המצלמה ולא אני, אבל בגלל שעכשיו אני יצאתי לפרונט ודיברתי, אם רציתי לכאוב, להיות מאושר או להתקרקס פשוט עשיתי את זה. אני יותר לומד על עצמי, על הדעה שלי ועל איך שאני חושב שהדברים צריכים להיות. להיות מישהו שהוא בפרונט עם אג’נדה זה אף פעם לא מישהו שהייתי, אבל מצד שני אני לא רחוק מזה”.

צילום: דניאל קמינסקי
אף פעם לא ראיתי את עצמי כאדם מוביל אג’נדה, אבל אני חושב שאני מגלה את זה לאט לאט, כשאני שומע שיש לי שפה בצילום, שיש אנשים שרוצים להצטלם אצלי

במה אתה שונה היום אחרי התכנית?
“אני יודע להגיד בקול רם שמגיע לי לקום בבוקר, ולהגיד שכל מה שיש לי זה מה שיש ואני אוהב את זה ומעריך את זה. אני מקבל את עצמי הרבה יותר. אני רוצה עכשיו ללכת לפרונט וקצת משחק. ואנשים אומרים לי אבל למה? אתה צלם. אז מה? אני רוצה עכשיו משהו אחר. אני רוצה קריירה חדשה. למה? כי בא לי. הפסיכולוגית שלי אמרה לי פעם שרק אם יצעקו לי בככר רבין שאוהבים אותי אז אני אשמע. כנראה שהיקום הביא לי את הסיטואציה הזו כי זה מרגיש קצת כמו הדימוי של הצעקה בככר רבין. וזה מדהים. זה כמו טיפול מטורף, אני לא ציפיתי לזה. שהייתי שם קמתי והלכתי לישון עם שאלה יחידה – “היה לי כיף היום? מעולה, לילה טוב”. לא עשיתי את זה ביום יום לפי התכנית, ומהשנייה שיצאתי אני לא יכול שלא לעשות את זה”.

וכל זה בגלל התכנית?
“אני לא יודע אם זה קרה שם, אבל אני חושב שבגלל שלקחו לי שם את כל החברים, את הלבד ואת היכולת לברוח הביתה, הייתי חייב להתמודד עם כל סיטואציה שהייתי בה. אני נורא אוהב לברוח ולא היה לי לאן. אני לא קורא לזה בריחה, אני אומר שאני עוצר כדי לעכל חוויה, זה נראה כמו בריחה ולפעמים גם מרגיש כך, אבל זו לא באמת בריחה. בתכנית לא היה לי זמן לעכל דברים בקצב שלי. התכנית הכתיבה את הקצב והייתי חייב להתחבר מהר, ולהיות חלק מהאנשים, לא בגלל שאני חייב אלא בגלל שזה כל מה שהיה לי. אלו האנשים שישנם ואתה חייב להבין את מי אתה אוהב, עם מי אתה מפתח איזה שהוא קשר”.

איך הייתה החוויה לראות את עצמך בתכנית?
“לא ראיתי את הפרקים. ראיתי קטעים שאנשים הראו לי כי זה מאד הצחיק אותם, כמו אודטה בפורים או ההופעה של יפעת כבריטני, ואהבתי מאד”.

לא מסקרן אותך לראות?
“חוויתי מהפך, שינוי, את כל מה שהם מדברים עליו. אני לא מרגיש צורך לראות את זה כי לא נכנסתי לשם כשחקן, אז לא עניין אותי לראות איך יצאתי. אני מאמין שהרצון לראות את זה יבוא בהמשך, אבל כרגע אני לא מרגיש צורך.

גם לא מעניינים אותי טוקבקים, אני עומד מאחורי כל צעד שלי ומאחורי כל דבר שעשיתי. אין בזה כלום כי זה לא קשור לחוויה שלי. אני יודע שיש אנשים שלא התחברו אלי, אני לא צריך לקרוא את הטוקבקים בשביל זה. אם יש אנשים שלא סבלו אותי בתכנית הם מעניינים לי את הביצה. אני מתרכז במי שכן אהב אותי. אתה יודע כמה אנשים שנאו אותי לפני התכנית?”.

צילום: דור לב
בגיל 7.5 חוויתי אונס ותמיד אמרתי לעצמי שיש מצב שבגלל זה אני הומו. בזבזתי המון שנים בלהתחבא. ההתפרצות של האושר שאתם רואים היום קשורה לזה שרק לפני כמה שנים הצלחתי להגיד לעצמי שנולדתי הומו

מעכשיו אני חושף הכל – אם הוא רוצה לקחת, שייקח

אחת ממערכות היחסים המורכבות שחווה דניאל בתכנית היא עם דודו, שעל פני המרקע נראה היה כי היא משמעותית עבור שניהם. הצופים ראו את דניאל נדלק ומתאכזב, אך גם מהחוויה הזו דניאל מצליח להפיק את החיובי.

“יש לי אכזבה מאד גדולה מדודו. אבל אם הייתי מדבר איתו הייתי אומר לו שהוא נתן לי את המתנה הכי גדולה. הוא היה שיעור הכי גדול שהיה לי. אלמנט הקרבנות שבי הוא מאד חזק, גם ביום יום, בעיקר מול גברים, אני נעלם שם ולא מעריך את עצמי, כל כולי בנתינה ואני רוצה לרצות אותו ולהוקיר לו על זה שהוא בכלל רוצה אותי. ככה אני רגיל מהחוויה שלי. ככה תפסתי קשר עם גבר. והקשר עם דודו הלך ישר לציפייה שאולי יהיה משהו והיה ביחד. כי אני תמיד חושב “למה לא?, שנינו פה, אנחנו סגורים, איזה מגניב”.

אבל באיזה שלב התעוררתי על החיים שלי והבנתי שרומן לא יהיה פה. הוא היה רק המראה של כמה אני יכול לאבד את עצמי רק כדי שלמישהו אחר יהיה טוב. מצד שני אני לא חושב שהוא התעניין בי, אף פעם לא דיברנו עלי. הרגשתי שהוא חבר שלי אבל הוא מעולם לא שאל עלי. למרות שהיה לי חשוב להסתדר, בשלב מסוים המשחק עלה על החברות. זה היה שלב שהתחלתי לחשוב על עצמי – איפה אני רוצה להיות, עם מי אני רוצה לקום בבוקר ושישאל אותי מה אני אוהב ומה אני רוצה. הבחירה להיות עם נטע כי היא ראתה אותי. הרגשתי מאד לבד עם שמחת החיים שלי, ושהתחברתי לנטע אז הרגשתי סוף סוף שיש לי פרטנרית”.

צילום: דור לב
אני לא אדם שמחפש את השלילי. אני לא מחפש להאשים את הבטן שלי ולא את חשבון הבנק שלי ולא אף אחד. המוטו שלי הוא לקום בבוקר ולהיות ער להזדמנויות שיש לי לאהוב את עצמי, להכיר ולהעריך את עצמי

התובנות האלו חזרו איתך הביתה?
“בוודאי. אני לא רוצה יותר להתחבר לאנשים שלא אוהבים אותי, ולא רוצה גברים שלא רואים אותי. וזו המתנה שדודו נתן לי. אין יותר מקום לאנשים האלה בחיים שלי. אם מישהו נכנס פה בדלת ורואה את הכרס שלי לפני הנשמה שלי, אז נקסט כפרה. הגבר הבא שנכנס לפה הביתה נכנס לפה אחרי שני דייטים. אף אחד לא יכנס לפה מהאפליקציה”.

נשמע כמו בן אדם עם הרבה בטחון עצמי
“אני לא אדם שמחפש את השלילי. אני לא מחפש להאשים את הבטן שלי ולא את חשבון הבנק שלי ולא אף אחד. המוטו שלי הוא לקום בבוקר ולהיות ער להזדמנויות שיש לי לאהוב את עצמי, להכיר ולהעריך את עצמי. אני לא שם את זה בקלישאה של הבטחון העצמי, כי אין לי רגע שאני מפאר את עצמי”.

אתה לא חושב שאתה מדהים?
“אני בדרך, אבל אני עדיין לא שם. יש לי עוד המון תיקים ישנים שאני סוחב שאני לאט לאט אפרד מהם”.

כמו מה?
“כמו שמגיע לי בן זוג כמו שאני מדמיין. אני רואה אנשים שאני רוצה ואין לי אומץ לכתוב להם כי אני עדיין חושב שאני לא ברמה שלהם”.

גם היום?
“אני כל כך אוהב לחיות בעולם של עצמי, אני שמח שאלוהים נתן לי את המתנה הזו וכיוון אותי לצילום, כי זה מוציא את הפנטזיות שלי לפועל. ואם עכשיו יהיה לי בן זוג, אני אצטרך להכניס אותו לעולם שלי ולפנטזיה שלי, וזה לא שצריך שם מישהו עכשיו. אני בסדר גמור אני עף לי. אני רוצה זוגיות אבל כזו שתרתק אותי במקביל לזה שאני מרותק מעצמי”.

צילום: דור לב


איך זה לא קרה עד עכשיו?
“כי התקרבנתי. גברים שפתחו את הדלת ואמרו לי אתה לא נראה לי כמו בתמונה, גרמו לזה שכל השיח שלי מול גברים היה לגבי איך אני נראה. לא הייתי חושף את עצמי באפליקציות כי נורא פחדתי, וכשהם הגיעו והתאכזבו לא האשמתי אותם כי בעצם אני השליתי אותם. הוא בא כועס כי השליתי אותו, ואני כועס עליו ומאשים אותו וגם מאשים את כל הקהילה. מעכשיו אני חושף הכל – אם הוא רוצה לקחת, שייקח”.

מה חשוב לך שהוא יביא איתו?
“מאד חשוב לי חיוך”.

ואופי? שיהיה דומה לך?
“לא אסור לו. אי אפשר שתי דיוות בבית. שישב על הספה ואני אעשה לו מופעים. ואז שימאס לי אני אוכל לבוא ולשכב על הספר לידו ולהרגע. כי כמו שאני רוצה להופיע ולהיות שמח בהגזמה, באותו משקל אני רוצה להיות שקט ולהעלם ומל בן אדם. אבל הפעם אני רוצה להעלם כשאני יודע שאני לא לבד, שאני בידיים טובות. אני רוצה לחוות את זה ממש, לגלות איך הוא נראה, איך הוא מרגיש. אני רוצה להיות שם. יש לי מה להציע ומה לתת, רק שיבוא כבר”.

יש לך עוד דקה? יש לנו עוד חדשות:

השארת תגובה