הדרך לאירוויזיון רצופה כוונות טובות

Fire Saga | באדיבות נטפליקס

בתקופה המחורבנת הזאת לא נותר לנו אלא לצחוק. או לבכות מהתרגשות (עיין ערך נס בתא מספר 7). הסרט “תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של Fire Saga” (יש לכם את זה ביותר ארוך?) בנטפליקס עשה לי גם את זה וגם את זה.

מרגע שנודע על תחילת הפקתו, קבוצת האירוויזיון הישראלית בפייסבוק היתה כמרקחה. הבילד אפ היה כל כך גדול, אז אין פלא שרובם התאכזבו מהתוצאה הסופית. כי חובבי אירוויזיון מושבעים לוקחים את העסק הזה מאוד ברצינות, וחלילה וחס שמישהו יעז לרדת על התחרות הזאת. אבל היי – אחד המפיקים של הסרט הוא יון אולה סאנד, המפקח הראשי על תחרות האירוויזיון. אז אם הוא בעצמו מסוגל לצחוק על כל העסק, מה לכם כי תלינו?

אני מאוד מחבב את האירוויזיון. אני עוקב אחריו מאז שהייתי ילד, הייתי זמר ליווי בכמה קדם-אירוויזיונים, ובאירוויזיון האחרון עבדתי קשה מאחורי הקלעים וזו היתה חוויה נהדרת.

אבל אני לא מעריץ שרוף. אני מת על השואו, שבכל שנה הולך ונהייה יותר ויותר וואו. וכזמר בעצמי, אני נהנה מחלק מהשירים והביצועים הקוליים. אבל בואו. לא כל שירי האירוויזיון הם פאר היצירה. חלק מהנאמברים איומים ונוראים. ויש גם הרבה העמדות מגוחכות, תלבושות הזויות ולעיתים זה ממש גובל בפריק שואו. אז אל תהיו כבדים ותצחקו על זה קצת, לא ככה? העולם מצחיק אז צוחקים.

והעולם, אח איזה עולם. ב”סיפורה של Fire Saga” העולם נראה פשוט מושלם. נופי איסלנד מרהיבים, רחובות אדינבורו קסומים, וגולת הכותרת – הבמה המדהימה של האירוויזיון בישראל. יש לה פה חלק חשוב כי הקהל בתחרות הוא קהל אמיתי שצולם באירוויזיון 2019, ואלמנטים מהאולם של שנה שעברה מבליחים פה גם הם.

אמריקאי ביורוויז’

התסריט נכתב על ידי אנדרו סטיל, שהחל את דרכו ב”סאטרדיי נייט לייב” אז הוא יודע דבר אחד או שניים על קומדיות. שותפו לכתיבה הוא וויל פארל, שההומור שלו בדרך כלל לא מצחיק אותי אך הפעם דווקא כן. ביחד הם רקחו את הקומדיה המוזיקלית הזאת, שהיתה אמורה לעלות במקביל לשידור האירוויזיון שבוטל ושידורה נדחה בגלל הקורונה.

אבל מה לוויל פארל ולאירוויזיון? האמריקאים הרי לא צופים בתחרות הזאת ורובם לא שמעו עליה בכלל. ובכן כך – פארל נשוי לשבדית, שהכריחה אותו לראות את אירוויזיון 99′ שהתקיים בירושלים (דנה נפלה דנה קמה, זוכרים?). מאז הוא הפך למעריץ שרוף של האירוויזיון ולא מעז להחמיץ אותו. ב-2018 הוא טס לאירוויזיון בליסבון, הסתובב מאחורי הקלעים וראיין את המשתתפים, כדי ליצור דמויות וסיטואציות לעלילת הסרט. ובשנה שעברה הוא הגיע לאירוויזיון בישראל עם הכוכבת הנהדרת שמשחקת לצידו, רייצ’ל מקאדמס, כדי לקבל השראה לצורך גילום הדמויות שלהם בסרט.

פארל מגלם כאן זמר איסלנדי שחלומו הגדול הוא לזכות באירוויזיון. לו ולחברת הנפש התמימה והמקסימה שלו, הלא היא מקאדמס, יש צמד בשם Fire Saga. פסגת ההצלחה שלהם היא הופעות בבר בעיירתם הזעירה והציורית בחור נידח באיסלנד. הם שולחים שיר לקדם-האירוויזיון האיסלנדי ומשתחלים אליו באופן מפתיע, ונשלחים באופן עוד יותר מפתיע לייצג את איסלנד באירוויזיון בדיוני שמתקיים באדינבורו.

מכאן אני לא מספיילר לכם, על אף שאין כאן ממש הפתעות ועלילת הסרט צפויה למדי. אז מה? בקומדיה כמו בקומדיה, אנחנו מבינים די בהתחלה לאן זה יגיע בסוף. אבל אם היא מוצלחת אנחנו נהנים גם מהדרך.

והדרך פה מאוד משעשעת. יש כאן שלל סיטואציות קומיות והגחכות של הזמרים, התלבושות והתנועות. והכל מרפרר לנאמברים, לזמרים ולהרכבים אמיתיים שראינו באירוויזיון מאז ועד היום.

חוץ מלצחוק על האירוויזיון פארל מריץ פה גם דאחקות על האמריקאים ובמסווה של הומור מעביר ביקורת על ארה”ב, כמו “לכו תבנו לכם חומה”. וכמובן, כמו תמיד אצלו, הוא זורק גם בדיחות על בולבולים וסקס.

מרוסיה בהכחשה

פרט לפארל ומקאדמס המצוינים יש פה קאדר של שחקנים טובים  – פירס ברוסנן, מיקאל פרסברנדט השבדי במקור, ועוד כמה שבדים שאני לא מכיר והם מקסימים לגמרי. דמי לובאטו עושה פה תפקידון חביב וגם גרהם נורטון מושחז כהרגלו, אבל מי שגונב את ההצגה הוא דן סטיבנס.

סטיבנס מגלם כאן זמר רוסי עם נאמבר מוגזם, תנועות מוגזמות, תלבושות מוגזמות, כוריאוגרפיה מוגזמת, אחוזה מוגזמת, בקיצור – היא הכי במוגזמת. כיוון שהוא גיי בהכחשה כי “רוסיה לא מרשה”, הוא מתחיל עם הזמרת האיסלנדית, יעני מקאדמס, כסיפור כיסוי. הדמות שסטיבנס מגלם פה מרפררת לכמה וכמה זמרים רוסיים מוכרים, גם מהאירוויזיון וגם לא מהאירוויזיון. איכשהו ברוסיה הגייז תפוסים עם נשים, ורק כשהם נוחתים בחו”ל (או בישראל) הם משחררים כל רסן עם גברים. ודי אם אזכיר זמר רוסי מאוד ידוע שביקר פה כמה פעמים. ברוסיה הוא נשוי אבל אני ממש לא בטוח שבאושר. אבל עד כאן. אני לא עושה אאוטינג לאנשים בניגוד לרצונם.

שחקנים טובים, עלילה משעשעת, מוזיקה כיפית, תחרות עוד יותר כיפית וסיום מוי כיפי. מה עוד צריך בזמן הקורונה? רק כיף. ובריאות. “תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של Fire Saga” הוא סרט מהנה ואפילו מרגש, ולו בגלל שני רגעי השיא שלו. האחד – שיר הסיום המצוין בביצוע וירטואוזי ממש (פייר, התרגשתי. מקאדמס לא שרה אותו אגב, היא עושה רק ליפסינק). והשני – מחרוזת שקוראים לה פה “סונג-אלונג” (אין מונח כזה, זו דאחקה על “סינג-אלונג”) – כשהרעיון הוא שכל זמר ממשיך את השיר מהמקום שהזמר הקודם סיים. זה נאמבר חזק, סוחף ומלהיב ומשתתפים בו כוכבי אירוויזיון מוכרים ואהובים ובראשם נטע שלנו, שכיאה למלכה מקבלת פה קצת יותר זמן מסך מכולם. כבוד.
אז נקנח ב”סונג-אלונג” המהמם הזה. תיהנו!