מערכת WDGסדרת הפורטרטים של רותם שריד מציגה גברים טרנסים שבחרו ללדת ולהביא ילדים לעולם, גם אם הדבר כרוך בהפסקת תהליך ההתאמה המגדרית שלהם על מנת להיות הורים | הרגעים האינטימיים ביותר של קיידן שנכנס להריון בהפתעה, הלידה השלישית של יובל, צילומי ההנקה של איוואן וצילומי הבטן של תום
מאז ומתמיד הייתה הנראות הגאה והקווירית נוכחות בעולם האמנות, כאשר בכל תקופה הופיע דימוי נוסף שחשף חלק אחר מהעולם הקווירי בפני הקהל הרחב.
רותם שריד, אמנית העוסקת בתרבות הלהט”ב, נתקלה בדימוי חדש, מעניין ומסקרן שטרם נכח בעולם האמנות, והחליטה להפוך אותו לפרויקט בפני עצמו.
הכל החל במהלך השנה השלישית ללימודי האמנות בסמינר הקיבוצים, במהלכה עבדה רותם על פרויקט גדול של צילום וטקסט, במסגרתו הציגה צילומים של טרנסג’נדרים ישראלים לצד סיפורם האישי.
“במסגרת הפרויקט החלטתי לחקור טרנסג’נדרים בארץ”, מסבירה רותם, “שלחתי הודעות לגברים טרנסים וביקשתי אישור לצייר אותם. ראיינתי אותם, כתבתי את הסיפור שלהם וצילמתי כל אחד בביתו ואת הצילומים הצגתי בתערוכה לצד סיפורם האישי.
במהלך הפרויקט נתקלתי בדימוי מעניין ומסקרן, גבר טרנסג’נדר בהריון. המשכתי את חיפושיי ומצאתי לא מעט גברים טרנסג’נדרים שבוחרים לעשות שימוש בפוריות שלהם ולהביא ילד לעולם, עוד חיים. החלטתי להביא את זה לידי ביטוי דרך האומנות שלי.
התחלתי לעקוב ברשתות החברתיות אחר טרנסג’נדרים וזיהיתי תמונה של טרנסג’נדר שהיה בהריון. נכנסתי לעמוד שלו וראיתי שיש לו שלושה ילדים שהוא הביא מגופו האישי. התחלתי לחקור את הנושא ולראות האם יש עוד טרנסג’נדרים שהיו בהריון, גיליתי שיש לא מעט, והחלטתי שהפרויקט הבא שלי יתרכז בהם”.
רותם יצרה קשר עם גברים טרנסים מהעולם ופגשה זוגות שהחליטו להביא ילדים וגברים טרנסים שהחליטו להיכנס להריון. התוצאה התנקזה אל פרויקט סיום הלימודים שלה – שכלל סדרה של ארבעה פורטרטים גדולי ממדים של גברים טרנסג’נדרים בהריון, בלידה ובהנקה.
בציוריה העבירה רותם את הרגעים האינטימיים ביותר של קיידן שנכנס להריון בהפתעה, את הלידה השלישית של יובל תופר, את צילומי ההנקה של איוואן שבחר שלא לעבור ניתוח עליון על מנת להניק את ילדו ואת צילומי הבטן של תום שבחר לסחוב את התינוק לאחר שבת זוגו עברה כריתת רחם קודמת.
מבוסס על צילום של וtara leach
מבוסס על צילום של לינור קרוצ’י
להשתמש באמנות שלי כדי להציג חיים
“החלטתי על פורטרטים בגודל אדם מכיוון שיש משהו מאוד עוצמתי כשעומדים.ות מול ציור של בן אדם שהוא בגודל טבעי”, מסבירה רותם, ” יש הזדהות מסוימת ויש מקום לראות מצד אחד את כל הדימוי מרחוק ומצד שני לראות פרטים מסוימים ולהתקרב”.
וכמה זמן לוקח לצייר ציור בגודל כזה?
“זה משתנה מהציור הראשון לאחרון, המיומנות של הציור משתפרת מציור לציור. הראשון לקח לי חודש בערך בעבודה של כל יום והאחרון כשבועיים”.
בשל הקורונה, איוריה של רותם לא הוצגו בתערוכת בוגרים פיזית, אך זכו להופיע בתערוכה וירטואלית של סמינר הקיבוצים, ואף בתערוכה הפיזית שקיים המרכז הגאה ת”א לציון יום הזכרון הטרנסי שהתקיים ביום שישי האחרון.
“בשבוע שבו ציינו את יום הזיכרון הטרנסי בחרתי להשתמש באמנות שלי כדי להציג חיים ולהראות את הצדדים החזקים של הקהילה”, מסבירה רותם, “החיבור לאמנות הוא הדבר הראשון אצלי, אומנות היא החיים שלי, אני יוצרת כל הזמן. הרעיונות של היצירות שלי כמעט תמיד קשורים לקהילה הלהט”בקית ובמיוחד לקהילה הטרנסג’נדרית”.
