חיי לילה תמיד היו ותמיד יהיו הסנונית שמבשרת את תקומתה של קהילה, בתקופה האחרונה בוחרים להט”בים תושבי דרום העיר לחזק את הפעילות הגאה דווקא באזור בו הם גרים וחיים ולצבוע את דרום ת”א בצבעי הקשת | “אנחנו עושות ועושים עסקים אחרת- מעודדות תחרות מקדמת ומרימות אחת לשניה”
צילום: רביד חכמון
בשנים האחרונות הפכה תל אביב-יפו למותג גאה בינלאומי. תגידו ללהטבז בעולם TLV וכולם יציינו שהם או ביקרו בה או חייבות לבקר בה.
על התדמית אחראית כמובן עיריית תל אביב, אך לא פחות מכך גם חברי וחברות הקהילה המתגוררים בעיר, רובם בשכונות הדרומיות. אחרי שתרמו למיתוגה של תל אביב כבירה גאה, בתקופה האחרונה פועלים הלהט”בים תושבי דרום העיר לחזק את הפעילות הגאה דווקא באזור בו הם גרים וחיים. והדבר הגיוני – אם כל כך הרבה להטבז חיות בדרום העיר, הגיוני שיהיו מענים ותתקיים פעילות בדרום.
בעיני יריית הפתיחה של המהלך המבורך הזה היתה התעקשותו של מנכ”ל עמותת מעברים – אלישע אלכסנדר, לקיים את מחאת הקהילה הטרנסית בעקבות דקירה של צעירה טרנסית בדרום העיר. אלישע קיבל גיבוי מהעירייה וזה קרה בענק. לא זכור לי מפגן כל כך קווירי ומשמעותי ברחובות ובחוצות הדרום. זה היה בתקופת מחאת הפנתרות הוורודות ביום של שביתת הלהטב”ק. כמו כל מהלך משמעותי ופורץ דרך גם פה היו חבלי לידה אבל התוצאה היתה מרהיבה ותחילתה של מסורת מפוארת.
לא אשכח את מבטי בעלי החנויות, התושבים והעובדים הזרים המשתאים לנוכח דגלי גאווה, דגלים טרנסים, דגלים ביסים, דגלי דובים ושלטי “נלחמות על החיים”. המהלך הזה היה חכם ובלתי נשכח, ובעיקר עזר לתושבות ותושבי דרום העיר להרגיש בבית בביתם.
חיי לילה תמיד היו ותמיד יהיו הסנונית שמבשרת את תקומתה של קהילה. בתקופה האחרונה נודדת הסנונית הזו אל האזורים הדרומיים של העיר – פלורנטין, שפירא, נווה שאנן ועוד וצובעת אותם בצבעי הקשת. הפעילות המבורכת שמתקיימת בדרום העיר מגוונת יחסית ומצליחה לפרק את ההגמוניה הגברית שתופסת מקום מרכזי מאד בפעילות הגאה.
ליין הפופ איט פעל פעילות עניפה וארוכה בדרום. מדובר בליין קווירי שנתן במה למופעי דראג ופרפורמנס, מופעים גאים כמו לסביהונסט ופתח את הדלת להמון מופיעות ומופיעים פוליטיים, מרגשים, מצחיקים ועוד. הרבה אמניות ואמנים צמחו בליין הזה ונוצרו בו שותפויות תרבותיות שחלקן ממשיכות עד היום. גם המסיבות של ליזי שבמשך שנים נדדו במועדונים ברחבי העיר לא פסחו על הדרום. נוסף על כך המסיבות הגאות שהתקיימו במועדון האומן 17 ופנו בעיקר לאוכלוסיית הגברים בקהילה.
לאחרונה גם הוקם בר גאה בדרום, בר ה-DTM הממוקם ממש מול החלקה בה פעל הקומפורט ושירת ליינים רבים בקהילה במשך שנים רבות, עד שהפך גם הוא לאתר בנייה. מדובר ביוזמה מרגשת של ניר נוי שחזר אלינו אחרי כמה שנים בארצות הברית. ניר גר בדרום העיר והבין שגם הלהט”בים בדרום ראויים לבר גאה שכונתי.
באותו הבר מתקיים מידי שבת ליין ה KitCat לנשים. ליין נשים בפלורנטין. גילוי נאות, אני חלק מהיוזמות של הליין לצד ספיר תדהר להב, טליה שלמון ואודרי ששון. חברות רבות שלי חיות בדרום העיר ומאד שמחות על ההזדמנות לבלות סוף סוף קרוב לבית ולארח בשכונה. גם זו שבירת היררכיות. הדדיות בנקודות המפגש. יש בזה משהו הרבה יותר הוגן בעיני.
“התחלנו את הליין כדי ליצור מקום בטוח לנשים להיות מי שהן”, מסבירה ספיר תדהר להב, “באוירה יותר של הכרות ופתיחות בין לסביות וביסיות ללא פחד להיות. ברמת שאפשרי גם לבוא לדרינק לבד ולהרגיש עם כולן”.
המעצמה הנשית הגאה מוצאת ביטוי ענף בדרום העיר – ליין נוסף שמתקיים במלביה בשדרות וושינגטון הוא ליין “מי ורדים” של קולקטיב המלבוש. הליין מתרחש אחת לחודש בתזמון משתנה ומהווה אלטרנטיבה קלילה ועליזה לחיי היומיום המתישים. יוזמת הליין היא אליה צ׳צ׳יק, אשת קראייטיב מוכשרת שגרה בדרום העיר ואף אחראית בין היתר על עיצוב פשקווילי “זעקת השוויון” שנתלו בבני ברק בתקופת המחאה הגאה אשתקד.
“הכל התחיל מישיבות הפרלמנט של החבורה שלנו במלביה – קולקטיב המלבוש”, מספרת אליה צ׳צ׳יק, “חשבנו שזה מקום עם וויב נעים ושזה יכול להיות ממש אדיר לעשות כאן משהו קצת אחר, עם אווירה יותר פתוחה ופחות מחייבת, במקום עם מחירים שווים לכל כיס, לתת עוד אלטרנטיבה קלילה וכיפית לכל בנות העיר בגדול. הסגנון של הליין בא מהדחקות הפנימיות שלנו בקולקטיב “המלבוש״, טייק אוף על ברכות שנשלחות בווצאפ המשפחתי מהדודה הפחות טכנולוגית ונראות בהתאם. סגנון מחרוד שתופס את העין ושכל אחת מכירה”.
ליוזמות הללו מצטרף סטודיו לקעקועים Different Pulses ברחוב החלוצים 26. הסטודיו בבעלות רביד גבריאל ויסמין בר אור, 2 חברות קהילה ויזמיות מקועקעות מאד. בקרוב הן אף לוקחות חלק ביריד הקעקועים של ישראל ויארחו בסטודיו שלהן 9 אמני קעקועים מהגדולים בעולם. גבריאל היא די ג’יי בין היתר ובר אור מתנדבת בחושן, די ג’יי ומפיקה מוכשרת שהפיקה בעבר את ליין הטאצ׳.
“זה התחיל אצלי בהערצה מטורפת לאמנות הקעקועים” מסבירה רביד גבריאל, “לא הפסקתי להסתכל על עבודות אמנים מחו”ל ולהשוות לאמנות הקעקועים בארץ. הפער היה עצום גם ברמה וגם באומץ. החלטתי לנסות ולשנות. התחלתי לבדוק מה צריך לעשות כדי להביא אמן מקעקע מחול לארץ ולאט לאט זה פשוט קרה. החלה עליה משמעותית בענף הקעקועים בארץ, ואמנים ישראלים החלו להעיז כשהבחינו בעבודות האמנים שאירחתי מחול. אנשים החלו לראות בקעקועים כאמנות לכל דבר, קנבס אנושי לשיקוף הרצונות, החלומות והפחדים שלנו”.
בר אור היא גם שותפה לליין החדש והנוצץ – “קשה”. ליין מסיבות לנשים שמתקיים במועדון האומן 17, גם בדרום העיר. הליין הזה הוא בעצם שיתוף פעולה של 4 מפיקות וותיקות עם קהלים שונים ומהותו היא לחבר ולהתחבר. להשתחרר וליהנות ממוזיקה איכותית ומופעים מובילים בסטנדרט הכי גבוה שאפשר בקלאב היוקרתי שעד כה אכלס בעיקר ליינים של גברים. לצד בר אור מפיקות בליין הזה גם ליז לוי, מליין הליזי, קרן סוויסה מליין “זותי” ואני, רעות נגר, פעילה חברתית שמאמינה ששינוי חברתי מתחיל משינוי תודעתי ובוחרת לעצב את השינוי בזירות מקרבות כמו תרבות ותקשורת.
צילום: מורן דואק
תל אביב יפו מושכת אליה להטבז רבים מכל הארץ, העירייה, בזכות חברי וחברות מועצה להט”בים השכילה לקנות את המנייה הגאה מוקדם ומשקיעה משאבים רבים במצעד הגאווה ובאירועי הגאווה, בארגונים הגאים, בתיירות נכנסת. עיריות נוספות מבינות גם הן את הפוטנציאל ומשקיעות במניה הגאה – ראשון לציון, רמת גן, מודיעין, פתח תקווה, הוד השרון, כפר סבא ועוד. רק לאחרונה חתמו כ- 30 עיריות ומועצות מקומיות על אמנה לקידום להט”ב, מהלך שאותו הוביל מחזיק תיק הגאווה, איתי פנקס, עם עיריית תל אביב יפו.
אולי המנגנונים מתייחסים אל חיי הלילה הגאים כעסקים פרופר אבל כל ברת דעת שמחוברת לשטח ומכירה קצת היסטוריה מבינה שמדובר בעסקים עם אוריינטציה חברתית. סוג של אקטיביזם. לא משם מגיעים המיליונים. לייצר מרחב שבו קהילה יכולה להתקיים, להתמנגל, לשוחח ולמצוא את המכנה המשותף כדי לפרק תבניות ישנות וליצור חדשות מדויקות יותר – זה אקטיביזם.
הדבר המעניין שקורה הוא גם החיבור והשותפות שנרקמת בין המגדרים בקהילה. לנשים יש מה ללמוד מגברים ולגברים יש מה ללמוד מנשים. ההכרה בזהות המגדרית המורכבת שלנו היא גשר. לא עוד מלחמת המינים, אנחנו עושות שלום בין המגדרים. ולי זאת נשמעת כמו סיבה מעולה לצאת לשתות משהו. לחגוג. כי לגמרי יש מה. ותכלס יש גם הרבה איפה.
לסיכום, את המילים האלה אני כותבת בתקווה ואהבה גדולה ומתוך אמונה שכמו שהדגל שלנו צבעוני כך גם אנחנו וזה המסר שלנו לעולם. הגיוון מחזק אותנו. אל לנו לחשוש מתחרות וליפול לפוליטיקות פנים קהילתיות. יש מספיק לכולנו אם רק נדע לפרגן ולהרים אחת לשניה. ויש עוצמה נשית בדרום. אנחנו עושות ועושים עסקים אחרת- מעודדות תחרות מקדמת ומרימות אחת לשניה. עסקים בסולידריות.
