נטע גלנץ“הרקדנים והרקדניות, יחד עם הבלונים כמוטיב חוזר של בינאריות, יוצרים נרטיב שסוחף את הקהל למאבק איתנים. הרטט שעובר בי כטרנסית שצופה באותם רגעים של התאמה הוא כמעט פנטסטי ומביא דמעות לעיני”
צילום: אלי כץ
חושך, במה ריקה ומצידה בתנועות סרטן אנושיות, בכיפוף איברים וידיים מתקפלות, אישה אדם חיה מתנהלת על הבמה ולמבושיה מחוברים בלונים ורודים וכחולים. היא נעה ומזדחלת וחוצה את הבמה לצידה השני. שם ממתינה אחרת, זקופה יציבה ומחושבת ובידה סיכה. והאחרת בוחנת ומסתכלת ופתאום מפוצצת. בלון כחול ואז ורוד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, והאישה אדם חיה מתפתלת ונעה עם כל פיצוץ עד אשר נותר בלון אחד. בלון ורוד אחד.
כך נפתח מופע המחול החדש והמפעים של יורם כרמי, רקדניותיו ורקדניו מלהקת פרסקו, “ג’נדרוסיטי”. מופע שהמחשבה והתנועה בו חודרת ופורצת את גבולות המגדר. קוראת עליו תיגר ודורשת מהצופה לתת דין וחשבון על הבינאריות שעל פיה מתנהלת החברה ואנו בתוכה וחלק ממנה.
המופע כמוהו כמסע מכונן וכמעט רוחני בהתעצבות והתרסקות השיח המגדרי. הסצנות המלוות את הצופות מרכיבות פסיפס מגדרי תנועתי שלא מניח לצופה אף לא לרגע אחד.
בסצנה אחת הרקדניות ובלוניהן הוורודים נעים יחדיו כקבוצה ובצד השני הרקדנים ובלוניהם הכחולים נעים יחדיו כקבוצה נפרדת. הבינאריות החונקת שמתבטאת על הבמה אוחזת את הצופה ואינה מרפה. היא אוחזת את הרקדנים והרקדניות ואינה מרפה. היא חונקת אותם.ן הבלונים קשורים לצווארם.ן.
אט אט הנרטיב מתפתח ומופעי יחיד מתחילים. על הבמה מופיעה רקדנית שנעה עם בלונה הוורוד בצורה מהפנטת, ומושכת את הקהל בתנועות עדינות ומפתות, ומיד אחריה רקדן עם בלונו הכחול בתנועות גסות ופרועות, והכל כל כך בוטה וכנה, חוצב ומשחרר.
בסצנה הבאה, יחדיו רקדן עם רקדנית ורקדן עם רקדן ורקדנית עם רקדנית. נעים וזזות, והתנועות נוגעות ומלטפות אך גם פוחדות ודואגות. השיח שנרקם על הבמה כה כועס, כה עצוב. הפחד והאימה משמשים בערבוביה בתוך הממלכה הזאת ששמה מגדר.
בסצנה שלעולם לא אשכח הבמה עמוסת בלונים ורודים וכחולים בגדלים שונים. על הבמה מופיעה רקדנית ולאחריה רקדן, ובעזרת הבלונים היא עוזרת לו להתאים זוג שדיים, והוא בתורו עוזר לה להתאים לעצמה זוג כתפיים רחבות. הרגע הזה כל כך שברירי וכל כך עדין. הרטט שעובר בי כטרנסית שצופה באותם רגעים של התאמה הוא כמעט פנטסטי ומביא דמעות לעיני.
החוויה כל כך טעונה כאשר בסצנה נוספת שירו המרטיט של פיטר גבריאל “”My body is a cage מתנגן, וצליליו מתפזרים על הבמה ובין הרקדנים ועל הקהל והכל עוצרים אל מול קולו. דממה, ורק תנועתם.ן של הרקדניות והרקדנים; קלה וכבדה, שנשברת ובונה וחורצת גורלות. ואצלי הלב פועם והגוף רוטט וכל כולי זועקת מהזדהות והזדככות בקתרזיס מפוצץ של גוף ונפש!
כפי שנאמר ג’נדרוסיטי הינה מסע. הרקדנים והרקדניות יחד עם הבלונים כמוטיב חוזר של בינאריות, יוצרים נרטיב שסוחף את הקהל למאבק איתנים. רגעים של חנק וקוצר נשימה ולמולם רגעים של שחרור חמצן בפיצוץ אדיר, ולמולם רגעים של בריחת חמצן בהפרחה מגוחכת לאוויר. שלבים שלבים שבהם המגדר אופף, משחרר וחונק את חיינו.
אין לי מילים אלא רגשות, ואותן קשה להעלות על הכתב. לכו לצפות בג’נדרוסיטי; מופעו האוונגרדי של יורם כרמי ורקדניו המוכשרות בצורה משגעת. מי ייתן וירבו מופעים כגון זה של יורם, והנרטיב המיגדרי והבינארי יאותגר ויאותגר ולבסוף ייפלו חומות המיגדר. מופעו של כרמי הנו קריאה ראשונה וחלוצית למהפכת המיגדר.
ב30-31/7 יתקיימו הבכורות האחרונות של ג’נדרוסיטי, כאשר המופע שיתקיים ב-30 יוקדש לציון הרצח בברנוער. מנהל להקת “פרסקו”, יורם כרמי, בחר לערוך את האירוע החשוב על רקע האירועים האחרונים. “בימים אלו כששלטי חוצות ענקיים מסיתים נגד קהילת הלהט”ב ושר החינוך מדבר בשבחם של טיפולי המרה אנחנו מציינים עשור לרצח הבלתי מפוענח בברנוער. גם אז כמו עכשיו הכתובת על הקיר, דיבורים חסרי אחריות והימנעות מפעולות ברורות נגד הסתה מכל סוג עלולים לזמן את הרצח הבא”
Genderosity – ג’נדרוסיטי | 30-31.7.2019 | מרכז סוזן דלאל