איך זה שדווקא הליהוק הסטיגמטי של דיירי האח הגדול מצליח לנפץ לנו את הסטיגמות העקשניות ביותר ולתרום לנו כקהילה? מרטין בר צפה בדיירת אורלי יחזקאל והתאהב
צילום: צילום מסך האח הגדול | ערוץ 13 רשת
בואו נדבר על סטיגמות – על תבניות, על בורות ועל גזענות. החיבור בין המילים הללו נשמע לכם הגיוני?
גם אם רובנו מכחישים שאנחנו כאלה, גזענות וסטיגמות מושרשים בנו עמוק. אנחנו יכולים להתנגד לזה (ובצדק), לנסות להכחידן מן העולם, אבל הן תמיד יהיו שם, טבועות חזק בתוכנו.
בעיני סטיגמות שוות לתבניות – אנחנו חייבים לשים כל דבר בתבנית כזו או אחרת כי זה עושה לנו סדר בראש. וזה טבעי. אנחנו מחלקים את הטבע להמון קטגוריות ותבניות – מן הצומח, מן החי, מחלקות, סדרות, משפחות, זנים ומינים. אם זה בעל חיים עם נוצות אז ברור לנו שזה עוף, אם זה פרווה אז זה יונק. וכך גם כשמדובר בבני אדם – אם זה אדם שחור אז רוב הסיכויים שהוא אפריקאי, ועם עיניים מלוכסנות אז כנראה שהוא אסייתי.
אך כאשר מדובר בבני אדם, התבניות לא נעצרות באפיון החיצוני, אלא מתפתחות לסטיגמות המשליכות על התפיסה החברתית של כל מי שבאותה תבנית. אם נראה אדם שחור במגדל יוקרה אז רוב הסיכויים שהוא המנקה, ואדם עם עיניים מלוכסנות בפארק הוא כנראה מטפל.
גם אצלנו בקהילה יש תבניות וסטיגמות –אם זה לסביות גבריות ונהגות משאיות שמסתובבות עם פטיש ומסמרים, ההומואים שמסתובבים במועדונים, עושים סמים ונדבקים במחלות, והביסקסואלים שמתחילים עם כולם וכולן.
ובואו נודה באמת – אין עשן בלי אש. אך גם אם היום המצב שונה, ואנחנו מכירים יותר ויותר אנשים שאינם משתייכים לתבנית ונחשפים יותר ויותר לדמויות שנראות ומתנהגות אחרת, עדיין קשה מאד לנפץ את הסטיגמות האלו.
אתמול כשצפיתי באח הגדול הייתה לי סתירה בתבנית. כאשר מאור, הבן של אורלי, הדיירת הכי “מזרחית, מנומרת ופרימיטיבית” שיש, נכנס לבית האח הגדול להניח עוגת יום הולדת לאמא שלו.
ריגש אותי מאד כשסיפר על התגובה של אימו ליציאתו מהארון. “אני אוהבת אותך ומקבלת אותך כפי שאתה”, סיפר שאמרה לו, “אני רק מבקשת ממך דבר אחד – שתהיה בריא. תאהב בנים, תאהב בנות, תאהב גם וגם. רק שתהיה בריא ושלם”.
חשבתי לעצמי: הנה שוב פעם סטיגמה שמתאימה בול לתבנית. למה ‘שתהיה בריא?’ כי הוא הומו אז הוא חייב לחטוף איזו שהיא מחלה?
אחרי שבריר של שניה חשבתי על אפשרות אחרת – אולי כשאורלי אמרה לבנה שמה שהיא רוצה זה שהוא יהיה תהיה בריא ושלם, היא התכוונה לבריאות נפשית. אז איך זה שדווקא האמא המזרחית, שמתאימה לנו לתבנית הפרימיטיבית, מבינה משהו שכל כך הרבה אמהות מהתבנית הנאורה והמלומדת יותר, לא מצליחות להבין?
איך זה שכל כך הרבה אמהות לא מבינות או לא מרגישות את מה שאורלי הבינה בשנייה אחת: אם אני רוצה שיהיה לי בן שמח, מאושר ובריא באמת, ושיגשים את עצמו, אני צריכה לקבל אותו כמו שהוא. לתת לו להיות שלם עם עצמו. הרי זה כל מה שאמא רוצה בשביל הבן שלה, לא?
האח הגדול, על הליהוקים הסטיגמטיים והשבלוניים שלו, הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. וכמו שהוא מציג ומבליט את הסטיגמות, כך הוא גם עוזר לנפץ אותן. עשו זאת בעבר סתיו, מייקי ותאלין עבור הקהילה הטרנסית, ועושה זאת עכשיו אורלי עבור בני הנוער והוריהם.
אורלי לימדה אותי שברגע שאנחנו מתבוננים על בני אדם דרך תבניות אנחנו עלולים לפספס אותם ואת מי שהם באמת.
זהו מסר חשוב להורים, שמסתכלים על הילדים שיוצאים מהארון דרך התבנית הלהט”בית, ושוכחים שזהו עדיין אותו הילד, ומסר חשוב לילדים, שמסתכלים על ההורים שלהם דרך תבנית המבוגר המיושן והפרימיטיבי ובטוחים שאין סיכוי שהוא יקבל אותם.
וזה מסר חשוב גם לנו כקהילה, שחבריה וחברותיה מסתכלים אחד על השנייה דרך תבניות שחוקות שגדלנו לתוכן, ומפספסים אחת את השני.